נתחיל מהסוף, העונה ניצלה. היה מאוד עצוב אם עונה כל כך מוצלחת היתה נחרטת בספר דברי הימים של הישרדות כעונה שבה צוות מושבעים ממורמר קבר את הגמר עם זוכה דביל. אבל הפדיחה נחסכה מאיתנו וwoo היה מספיק דביל כדי לקחת את טוני איתו לגמר, ובכך הצהיר שהוא מוותר על המיליון and save the day. אגב, ניצחון של קאס גם לא היה נורא כל כך בעיני, אבל המושבעים היו מבשלים את הילדים שלהם חיים לפני שהיו מרשים לזה לקרות.

להמשיך לקרוא

פרק 12 נגמר, אוטוטו הפינאלה והעונה הזאת לא מפסיקה לרתוח. לפני הכל – קתרזיס קטן, ברשותכם: גו ספנסססססררררררררר!!!!! הריעו למלך המלכים! נכון שחוץ מלזכות בחסינות הוא לא עשה הרבה בפרק הזה, אבל יא ווראדי, איזו חסינות!! במאני טיים, בשקט, בבטחה, סוגר פערים בזמן שטוני מפרפר על הפאזל. רק היה חסר ששמעון מזרחי ידחוף אצבע לאף וזה היה מושלם.

שמעון עושה אסטרטגיה

וו, לעומת זאת, הוא דביל. בבוקר שאחרי המועצה הוא מספר לטוני שספנסר וקאס בעצם רצו להדיח אותו, שזה במילים אחרות – שיקרתי לך בפרצוף שלך כשאמרתי שהם רצו להדיח את טריש, אבל טוני לעומת זאת דביל פחות. הוא משבח את וו על הנאמנות שלו כדי להשאיר אותו רדום. נכון שגם קאס התחרטה והשאירה את טוני, אבל את השיקול שלה לפחות יכולתי להבין. וו הוא כל כך פאסיבי  שהייתי מוכנה להישבע שגם הפעם הוא הולך להתחרט ולהצביע עם טוני וטריש. אני לא אתפלא אם גם אחרי הגמר וו יתעורר, יגרד בפדחתו ויתהה בקול שאולי זה הזמן בשבילו לעשות את הביג מוב.

להמשיך לקרוא

אסי דיין

בכל פעם שאני עצובה שאנחנו מאבדים מישהו לטובת בורא עולם, אני מנסה לדמיין אותו עולה לשמיים. איך שהתחלתי לדמיין את אסי דיין מגיע לשמיים, התחלתי לצחוק. ראיתי אותו נכנס פנימה, גורר קצת את הרגליים, פוגש את המלאכים ומחייך אליהם עם כל השארם הזה. "לקח לכם הרבה זמן, אה? אפילו להתאבד כמו שצריך לא נתתם לי". המלאך הראשי ילחץ לו את היד, "חשבנו שאולי  תהיה עוד עונה של 'בטיפול'", הוא יצטדק. "גם אתם מאמינים בשיט הפסיכולוגי הזה?" אסי ישאל ולפני שמישהו יספיק לענות לו הוא יגיד "טוב, תגידו לאלוהים שאני רוצה להפגש אותו על רעיון גדול לסרט חדש. אני רוצה שנקרא לו 'אין תוכנית, מתים. נקודה'".  

להמשיך לקרוא

הייתי עם נירית באיזה בית קפה ספרייה, היו שם עיתונים ישנים כרוכים בכריכות ענקיות כמו בבית אריאלה. קראתי באחד מהם ובאמצע העיתון נתקלתי בכמה שירים של אברהם חלפי שאני לא מכירה. בדקתי שאף אחד לא רואה והוצאתי בעדינות את דף האמצע מהסיכות קיפלתי ושמתי בתיק. הייתי חייבת שזה יהיה שלי. המשכתי לקרוא וראיתי שהשירים ממשיכים, הוצאתי עוד דף וקיפלתי בלי שאף אחד יראה. השירים היו יפים. את השאר כבר לא העזתי להוציא.
יצאנו משם, בדרך לאיזו מהפכה או משהו. עברנו דרך מערת גיר, היינו צריכים לרדת למטה ונירית לא רצתה לרדת, הסתכלתי וראיתי שעומדים שם שני תאילנדים עם כיסויי פנים שמשום מה נראו מאיימים. טיפסתי בחזרה.

אחר כך אני ואמוץ היינו צריכים ללכוד ציפורי שלו כחולות, שתיים לפחות, כדי לעשות איזה.. שחור? רדפנו אחריהן גם במתחם של המזבח, ושם תפסנו שתיים, אחת כל אחד. קצת ריחמתי עליהן. אחר כך חזרתי לחדר שלי אצל ההורים, הייתי אמורה לתת למישהו לישון שם, תומר יוסף סמולרצ'יק כזה אבל לא הוא. פנים מחודדות. חסר ביטחון. הצעתי לו לראות טלוויזיה. אחר כך הגיע ד. ג. ושכבנו.

חלום שאני ואמוץ הולכים לרופאת פיריון, והיא מנסה לפתוח במחשב שלה את הצילומי רחם שלי, אבל משהו לא עובד והיא לא מצליחה. אולי בגלל הגרסה של האופיס. אנחנו נורא נלחצים ואז אמוץ מציע שננסה במחשב של המזכירה שלה. אז היא הולכת לשם ושם זה דווקא נפתח, אז היא מסתכלת עליהם ואומרת "ראיתי כל מה שאני צריכה לראות". ואז אנחנו חוזרים לחדר והיא מתחילה לספר לי שהחצוצרות שלי מנוזלות. ואז אני נכנסת לאמוק ומנסה להראות לה את התוצאות של הבדיקות שלי במכבי אבל אני מנסה להקליד במחשב שלה את השם והסיסמא שלי והיא מתעצבנת עלי ואומרת בקול רם שאני אתן לה לנהל את המרפאה. 

אחר כך היא אומרת שהחצוצרות שלי חולות ושאני צריכה להוציא אותן ושהן כולה בעובי של כמה מילימטרים ולא צריך לעשות מזה סיפור. לאמוץ היא אומרת שהבדיקת זרע שלו מעולה אבל גם לא מעולה, ובעצם היא יכולה להגיד לו מה שהיא רוצה, כי זה כמו פילוחי רייטינג, היא יכולה לקרוא את התוצאות לפי מה שבא לה. 

בחלום כבר הייתי על סף התמוטטות עצבים, אבל אמוץ לחץ לי את היד חזק וסימן לי להירגע, ואז גם הרופאה נרגעה. החדשות הפחות טובות הן שהסטטיסטיקה לא בעניין שלי כל כך. החדשות היותר טובות הן שהיא עשתה לי אולטרסאונד ואמרה לי שיש לי רחם יפהפה (שלוש שכבות). 

בחלום אחר הייתי אמורה להשתתף באיזו תוכנית טלוויזיה ועשיתי המון פן. 

מתה, מתה על העונה הזאת. איכשהוא הכל עובד בה, אפילו הדמויות שפחות עובדות, ובדמויות שפחות עובדות אני מתכוונת אליך, אילון נופר. אולי זה הסרט שלי, ואולי עצם העובדה שהבחורה הזאת מצליחה לעצבן אותי כל כך היא גם סוג של הנעה רגשית (אני לא אדישה אליה), אבל משהו אצלי לא מסוגל לשאת את נערת המיומנה ההו-כה מגניבה ועם זאת מוכת צער פוטוגני, שנופר מדשדשת בה מאז תחילת העונה.

סוסת הבר, אילון נופר

אין לי סבלנות לצפות בעוד פריים אחד שזועק "אני סוסת בר מושלמת ורגישה, כל כך הרבה גברים התאהבו בי ולכולם שברתי את הלב ". כל הדמויות האחרות מצליחות לפרוט על טווח רחב של רגשות אבל אילון מאחוריהן כמו כוכבת של ספר מתבגרות, שהתפיסה הילדותית שלה על החיים לא מאפשרת לה להגיע לעומק גם כשהיא מתמודדת עם דברים כמו סרטן, לא עלינו.

להמשיך לקרוא