"אני הולך עם האמת שלי", "אני הולכת עם הלב שלי". שני משפטים שלאחרונה משום מה צצים ב"דה וויס" כמעט בכל בחירת שופטים בדו קרב. אפילו אביב גפן, האיש שלא צריך שום הוכחה או חיזוק למוניטין שלו כאידיאליסט מפוכח, ושאין לו שום בעיה להודיע שביצועים מסוימים הם חובבניים וגרועים, מצהיר שהוא "הולך עם האמת שלו" כשהוא בוחר באופיר מה שמה דוסית. למה הם מרגישים צורך להגיד את זה?
אביב גפן
כל הרשומות עם התגית אביב גפן
* רוצים להרכיב בעצמכם צמדים לדו קרב ב"דה וויס"? אז ככה עושים את זה. קחו מתמודד מאוד מנוסה וקצת שחצן, שדי בטוח בעצמו שהוא לוקח בהליכה ושימו מולו אנדרדוג מובהק, חסר ניסיון, שמקיא את הטחול מרוב התרגשות בכל פעם שהוא עולה על במה, ובטוח שהלך עליו לגמרי. את החזרות תערכו ככה שהמתמודד המנוסה מפגיז והאנדרדוג בקושי בולע את הטחול שהוא הקיא קודם מרוב חרדה. מספר שעות לפני הדו קרב הסבו את תשומת ליבו של המנטור לזה שהאנדרדוג מאבד פיקוס וביטחון, ותדאגו שהוא יקרא לו להתעורר על החיים שלו. השאר כבר יקרה לבד: האנדרדוג יתעורר על החיים שלו, יעשה רוקי ובדו קרב עצמו יתן את ההופעה של הלייף. המנטור יודיע שהוא 'הולך עם הלב' יבחר באנדרדוג. המתמודד המנוסה יאכל כאפה ולא יבין מאיפה זה בא לו, ועוד יצטרך לענות על שאלות מעצבנות של מיכאל אלוני, והאנדרדוג פשוט יתעלף מהתרגשות ויספק את ליטרת הדמעות והאדרנלין שלשמן הוא הובא. מה שהיה להוכיח.
לוסיל בלרקמן והפלטה. כשהיינו צעירים
* בעניין לוסיל מה שמה – אין ספק שהיא מעצבנת, אבל רוב המתמודדים ב"דה וויס" הם לרוב בסך הכל ילדים לחוצים, עוד לא סיימו תיכון ואין להם מושג מהחיים שלהם, והם מגיעים בשלב הכי נפיץ וחסר ביטחון בחיים שלהם לסיטואציה שאין להם מושג איזה עוצמות היא הולכת להפיל עליהם. אז נכון שהם יכולים להיות מעצבנים לפעמים, אבל כשאתה מרכיב את הנבחרת שלך ממתבגרים בני 17 עם ברזלים על השיניים, שעד לפני דקה יכלו להשתרבב ל'בית הספר למוזיקה', אתה לא יכול לקחת מהם את זה, זה ההיי-טיים שלהם לעלות על העצבים. רוצה לומר שבמקרה הזה לפתח אנטי כלפי אישיות מתמודד ולהיכנס בו, זאת פריבילגיה שמנטור לא יכול להרשות לעצמו. אני לא אומרת שצריך להיות רכים כל הזמן, אבל הם חייבים לזכור שהם מגיבים מתוך החוסר ביטחון שלהם, לתפקד על תקן הורים.
בואו נעשה סקירה זריזה של מעגל האירועים שמרכיב את "דה ווייס":
- הצגת המועמד. המועמד מגיע לבחינות עם חברים והמשפחה, יושב בחוץ, מנגן בגיטרה. מיכאל אלוני אומר משהו בנאלי. בני משפחה וחברים אומרים כמה המועמד מוצלח.
- טסטמוניה של המועמד. הוא מספר משהו קורע לב על עצמו. לא קיבלו אותו כמו שהוא. הוא מאוד מתגעגע למישהו שמת. אבא שלו נשוי לארבע נשים. משהו שיחבר אותנו תוך שניות לבנאדם שאנחנו לא מכירים וייצור קרבה מזוייפת.
- המועמד עולה ומבצע את האודישן. בני משפחה בוכים ככל שהזמן עובר ואף אחד לא מסתובב. כשמישהו מסתובב הם עוברים לצווחות.
- האודישן נגמר. השופטים יושבים מולה, שואלים אותה שאלות כמו "אה, גם את מחדרה? איזה יופי!" ו"אוי מאמא'לה, אל תבכי בגלל שאת מחדרה", ו"איזה טיפוס" וגם נותנים לה כוס מים.
- השופטים מנסים לשכנע את המועמד לבוא אליהם. אביב אומר שהשאר מעאפנים והוא מיוחד. אבי גואטה וקניונים. יובל ושלומי רוקנרול. המועמד בוחר.
- המועמד יורד ופוגש את המשפחה והחברים, שלוש דקות של חיבוקים קהילתיים פשוט מרתקים, באמת טלוויזיה במיטבה. רגע שלא יחזור לעולם. מזל שהיתה שם מצלמה.
- פרסומות.
- להמשיך לקרוא
Reality and Dreams 