Reality and Dreams

פרק ראשון יצא לדרך, כשהקומורדז עוד מתלהבים מהקניון שהם גרים בו כי כרגע הוא עדיין חדש ומסעיר, וחוץ מכמה טיפות על קרש האסלה של אורטל בן דיין הוא עוד לא המקום המטונף שהוא יהיה בעוד שלוש.. שתיים.. אחת… זהו. זוהמה. סתם. כל הטינופת היא רק בראש שלכם.

השבוע הראשון בבית תמיד נראה כמו טיול שנתי שיצא מכלל שליטה – כולם צועקים כל הזמן, מחליפים בגדים ותעודות זהות בפול פאוור, מתקבצים בקבוצות גדולות, מחצינים את עצמם בלי הכרה ולא יודעים לאן להוביל את ההתלהבות מהעובדה שהם באח הגדול. אז נכון שהדרמה היחידה של הפרק הראשון היא תוצר של הפריית מבחנה בין ההפקה לדיירים, אבל ימי חסד שמגיעים לכל עונה מגיעים לה בזכות ולא בחסד.

זאת כנראה עונת האג'נדות – הליהוק נגמל מהפריק שואו ועבר לאנשים עם אמירה, להלן טבעונות משולשת, מגורש אחד מהצד השני של הקו הירוק ומזרחית פמיניסטית אחת שגברים ואשכנזים גורמים לה לשבץ מוחי. כולם זועמים, כולם צודקים, כולם יתקנו את העולם. בסדר. הבעיה היא שהטופיקס האלה מגיעים לבית האח הגדול אחרי שכבר הצליחו להקיא על עצמם קצת בפה מרוב שנטחנו בכל המדיות האפשריות, ממש כמו הביטוי להקיא קצת בפה. כאילו, סירייסלי? נראה למישהו שמה שמה שהצופים כמהים אליו כשהם מדליקים את הטלוויזיה זה לטחון את גארי יורופסקי אל אובר אגאיין? האבנט דה ג'ואיש פיפל וכולי?

תנוחי, את נראית חיוורת

הדוגמא הכי בולטת היא טל, שכל כך לוחצת עם האג'נדה שלה, שכל הזמן נדמה לי שעוד רגע היא יולדת. היא מביאה לבית פרסונה אגרסיבית, מתנשאת, ממולאת במשהו מוסרי וצודק עד להתפקע. השיחה שלה עם יאיר הנזוף חמש דקות מתחילת העונה היתה מקבץ הפצצה מושלם של חשיבות עצמית מופרזת. איך זה קרה לה? מרוב להיטות להיכנס כבר במישהו ולהנחיל לציבור את המשנה המוסרנית שלה, היא זינקה לפח שטמנה לה ההפקה – אולי אפילו במודע –  וסיפקה את יחסי הציבור הגרועים ביותר שהיא יכלה לאחל לקהילה. בשבועה, רני רהב לא היה עושה את זה יותר גרוע. זה חבל, כי אם מבודדים את טל מהאובססיה לזנק מהמארב על כל מגדל בקר תועה ולנעוץ בו את ניבי המצפון שלה, היא דווקא בחורה די מגניבה. אם היא לא תרגיע אנחנו עלולים לאבד דיירת אינטליגנטית באמת, גזרה שנתקשה לעמוד בה בעונת הצחים והדניתים ("נו, הדבר הזה, שעושים כשלומדים לשחות. אה כן, חוג שחייה!").

מה נסגר עם אלעד שלולית באמת? זה צער בעלי חיים מה שקורה לבחור הזה, ועל הדרך הוא גם כל כך מעצבן, שאפילו את מנת החמלה שברור שהוא זקוק לה כמו אוויר לנשימה, הוא לא יצליח לקושש. בינתיים הוא מסתמן כבחור שרוט שקורא לעצמו נסיך, משוטט בבית ומדקלם גיבובי ניו אייג' כשהוא מנותק לחלוטין מהמציאות. הפתרון שלו לעימותים בין אנשים – ריקוד בטן. 'די, אלעד, די לאכול את הראש', אני מתחננת בכל פעם שהפרצוף המחייך והנוצתי שלו צץ על המסך. אני אפילו לא יכולה להתחיל להסביר כמה הטיפוס הזה מתיש אותי.

אלעד נסיך מזרחי

המגבלה העיקרית של אלעד היא הבלבול הבלתי פתור שלו. הבנאדם אבוד שמחפש את דרכו, וכדי לתחזק את הבלבול הזה הוא צורך תשומת לב בלתי פוסקת, מה שמרוקן אותי ממשאבי הסבלנות שלי ברגע שהוא נכנס לפריים, ואני לא רוצה לחשוב אפילו מה זה לגור איתו באותו קיוביק. ולכן זה אלעד שמנופף לנו לשלום כשהוא יוצא מבית האח הגדול בהדחה הראשונה, ומן הסתם מפונה היישר לספת פסיכולוג כלשהיא, נקווה שלא במשרדו של אילן רבינוביץ'.

בין המחובבים: מיקיאגי שאי אפשר שלא לחבב אותו, אין מה לעשות, זה מגיע בילט אין עם התוכנית. אלדד, שלמרות הקיצוניות שלו מצליח לא להצטייר כפסיכופט גמור אלא כאדם אינטליגנט עם דעות רדיקליות וגם מצחיק (קחי רשימות, טל!) אנה בול, כי היא יפה ושפויה, והנאה מהספק מוענקת בזאת גם למרטין, קארין, אליאב ואחי, שאולי יעשו אלירז שדה ויתבררו כדיירים לתפארת מדינת נווה אילן. לחיי העונה שבדרך, ומי יתן שתהיה הכל חוץ ממוסרית, בריאה וצודקת 🙂