"אני הולך עם האמת שלי", "אני הולכת עם הלב שלי". שני משפטים שלאחרונה משום מה צצים ב"דה וויס" כמעט בכל בחירת שופטים בדו קרב. אפילו אביב גפן, האיש שלא צריך שום הוכחה או חיזוק למוניטין שלו כאידיאליסט מפוכח, ושאין לו שום בעיה להודיע שביצועים מסוימים הם חובבניים וגרועים, מצהיר שהוא "הולך עם האמת שלו" כשהוא בוחר באופיר מה שמה דוסית. למה הם מרגישים צורך להגיד את זה?
אופיר בן שטרית ב"דה וויס". אביב גפן מצא את האמת
"אני מביא את האמת שלי" כבר מזמן הפך למשפט שמקושר לריאליטי. אנשים מתנהגים בצורה מגעילה, אגואיסטית, חסר רגישות ופחדנית ומסתתרים מאחורי הטענה שככה נראית האמת שלהם. אז מילא ב"אח הגדול", חבורה של פרזיטים תאבי פרסום, אבל מה קשור "דה וויס" ואמת? למה שאביב גפן לא יגיד – אני בוחר במתבגר ששר הכי טוב והכי יפה בעיני, ואני הולך איתו לשלב ההופעות החיות? למה ששרית לא תגיד – אני חושבת שהסלסולים של מועמדת X הרבה יותר מוצלחים מאלה של מועמד Y, ואני רוצה להמשיך איתה הלאה?
למה? כי "דה וויס" היא כבר מזמן לא ריאליטי של מוזיקה. אחרי הטרגדיות, הבכיות, ההורים המנוכרים שחזרו למוטב והנערים שלא היו מספיק מקובלים בתיכון (כאילו דה, 99 אחוז מהאוכלוסיה לא היתה מקובלת בתיכון, תתעוררו), הגיע גם זמן השופטים להכניס את עצמם לפורמה. שופט לא יכול סתם לבחור מועמד. הבחירה תמיד קשה, תמיד, ובשביל להטות את הכף אי אפשר להסתפק בסתם החלטה מקצועית, זה חייב להיות משהו בעל משקל, כמו "אמת" או "לב". לא נוכל להסתפק בפחות.
לכאורה כולה משפט קטן שלא אמור להקפיץ את הפיוז. אבל במצטבר מדובר בעיקר בהוזלה של אותם "לב" ו"אמת". אין שום הירואיות, הליכה נגד הזרם או הקרבה בבחירה בין זמר קריוקי אחד לשני. אף אחד לא כופה על השופטים בחירה במועמד מסוים, הם יכולים לקבל איזה החלטה שמתחשק להם. אז בבקשה, תשאירו את הפטליזם בצד. הסתפקנו בזה שהמועמדים שלכם מתעקשים ליבב נון סטופ במהלך התוכנית כאילו זה כתוב בתנ"ך של הפורמט' את הלב והאמת תשאירו לאלה שבאמת זקוקים להם.
Reality and Dreams 