לפני שנתפנה לסיפור המרכזי של המהדורה ונתפנה בכלל, אני רוצה לפתוח בידיעה המשמחת של הערב, בכל זאת מצאנו מה עוד קובי פרץ עושה ממש טוב חוץ מלהחריב את השפה העברית, וזה לעשות שכיבות שמיכה ולשרוק. קובי שורק כל כך יפה, שאם הייתי קופרמן הייתי מצווה עליו להחליף מעכשיו את כל הדיבורים שלו בשריקות, ומרוויחה פעמיים.
אלי זולטא בדרך למעצר. מחוץ לתמונה: חמור שרוצה הביתה
אבל הסיפור האמיתי הוא כמובן בואו של 'הו קפטן מיי קפטן' לווילה, ומעצרו של זולטא על ידי שוטר הוליוודי שלא רק שהוא לא התפשט, הוא עוד ביקש לכבות את המצלמות, מה שנראה לי מנוגד לאמנת לוס אנג'לס ולאמנות באופן כללי. חוות החמורים הזכירה לי את הקטע בפינוקיו שבו כל הילדים מתחזרים על ממתקים ומשחקים ובסוף הופכים לחמורים ועובדים בקרקס. אולי אם קרלו קולודי היה חי היום הוא היה שולח את החמורים שלו לדרוך על מוקשים באפגניסטן. בכל מקרה, בין אם הזיתי את החלק הזה בסיפור ובין אם לא, מדובר במשל חינוכי מאוד, והמסקנה שלי ממנו היתה: עדיף לא להיות חמור. אבל אם אתה כבר חמור, עדיף לך לא להגיע להוליווד, אפילו אם יש לך דיקציה ממש טובה ומישהו המליץ לך על ספיץ' תרפיסט פשוט מעולה.
לא ברור מה היה רע לקפטן במדבר, במרחבים, עם עוד עשרה חמורים ממש כמוהו וקצת אוכל וחיבה פה ושם, שהוא היה צריך לנחות דווקא על חתיכת דשא מהונדס מטר על מטר באמצע הוליווד. האבנט דה דונקי פופוליישן סאפרד אינאפ? ואני יודעת שקנדי הבטיחה לזולטא שהחמור מבסוט שהוא הציל אותו ושהוא פשוט רוצה עוגייה, אבל אני לא סומכת על אשה שחושבת שקצת פחמימות הן הפתרון לדיכאון. נכון, לחמור היה משהו עצוב בעיניים, רק חבל שאף אחד לא הבין שזה בגלל שהוא מבואס מהתחת החמורי שלו שהוא בכלל הגיע לפה. אבל צדקה לא תמיד מיטיבה עם המושאים שלה, and that's the way the cookie crumbels.
ליאת בדרך לאודישן. לפחות היא לא הגופה
זולטא עצמו גם לא הספיק ליהנות מבן החסות החדש שלו כי הוא נלקח על ידי המשטרה, שמשום מה לא קלטה את אשתו של בן לאדן בלימו אבל מהר מאוד עלתה על עניין החמור, ואפילו סטיבן באואר שהגיע להזהיר אותם מהשכנים עם לב הפלסטיק לא הצליח להעביר את המסר. מה שכן, צלמת הפפראצי שתיעדה את המעצר מבטיחה שזולטא אולי יזכה ליחסי הציבור שחיפש. אני לא אתפלא אם מה שמה טרייסי עצמה שלחה את המשטרה ואם תפשפשו בתמונות תגלו שגם גדעון סער עבר במקרה באזור.
ולסיום: הביקור אצל ד"ר 90210, רוברט ריי, היה ללא ספק אחד מהמוצדקים, ואם לא היתה לאיש הזה תוכנית הייתי מצביעה למפלגה שהיתה מציעה לו אחת עכשיו. כמה הזדמנויות בחייו יש לו לאדם לשמוע את המשפט "and this is where we keep the snakes"? כמה אנשים יתנדבו להדגים לכם טריקת דלת כמו היתה מחיאת כף יד אחת, אחרי שיסבירו לכם על החיים בהוליווד? כמה אנשים גרים בבית בדימוס של הכוכבת ראקל וולש? אם זה היה תלוי בי, הלה לה לנדים היו מבקרים אצל ד"ר פלסטיק בכל יום חוץ מביום שבת, הוא היה עורך להם היכרות אינטימית עם הנחשים ושרית היתה מאכילה אותם צ'יטוס. שבת שלום.
He said She said
"זה כזה דפוק להיות על כדור הארץ ולרצות כל הזמן לישון" – זולטא, קצת לפני שהוא גילה שזה לא דפוק כמו להיות על כדור הארץ ולהיכנס למעצר.
אלי זולטא וחבר אמת
"חשבתי שבסול צריך דיקציה" – למה שצריך קוראים soul, מאיה, soul, וזה כבר בתוך הפאקינג מילה!
"למשל אני, אם היו לוקחים אותי ושמים אותי עם עוד עשרה חמורים גם אני הייתי בדיכאון" – שרית במטאפורה על דיכאון, רק הפוך.
"אני חתום חוזה עם חברת יס שאני לוקח את החדר הזה" – קובי פרץ מדקלם את הטקסט שלו, אבל ברגש, פרטים אצל ליאת בנאי.
"אני הסוכן שלך אנחנו נצטרך להיפגש" – רוברטו לשרית. כשאין ברירה אז אין ברירה.
Reality and Dreams 