חלום שאני מנסה להשתיל לעצמי תכשיט שהוא יהלום בעין השלישית. עשיתי את החור במצח ומילאתי אותו במייקאפ, לפי ההוראות, ואז שמתי את היהלום, אבל אחרי כמה זמן הוא נפל, ומשום מה צץ דווקא על המצח של אבא שלי, שם הוא נדבק. הרגשתי מאוד לא מרוצה.
אחר כך פגשנו מישהי שבנתה לעצמה בית, מעץ ומבוץ. היינו אצלה בסלון, היא ניסרה בדיוק קורות לאיזה חלק בבית ונראתה מאוד מאושרת. יצאנו אתה לחצר שלה, היתה שם בריכה שהיתה מדופנת בבוץ, מלאה במים אבל בעצם יבשה. נכנסנו אליה ואמרתי לעצמי שגם לי תהיה פעם בריכה כזאת.
אחר כך יצאנו משם והלכו עלי כמה ג'וקים, אבל באופן מוזר, מאוד מאוד מוזר, זה לא הפחיד אותי והיה אפילו נעים.
סמדר שילוני
כל הרשומות עם התגית סמדר שילוני
הייתי במן תוכנית כמו האח הגדול. אחת המשימות היתה לשחק כדורסל על משטח דשא בחלל סגור. זה היה באיזה קיבוץ או משהו, ולחלל הזה היה חלון קטן לאולם ספורט האמיתי של הקיבוץ, ששיחקו בו כדורסל באמת באותו הזמן, נדמה לי כושים.
המשחק בתוכנית היה משחק של קבוצת בנות, הגעתי לשם מבחוץ כשהבנות כבר שיחקו על הדשא עם כדור שאינו כדורסל, יותר כמו כדורים מעאפנים כאלה מגומי. לבשתי מלא בגדים והייתי צריכה להוריד אותם כדי לעלות על המגרש. הבנות שיחקו ואני בינתיים ניסיתי להתפשט ולהוריד את כל השכבות.
זה לקח לי שעות. לא הצלחתי כמעט להוריד אף בגד ובינתיים המשחק המשיך בלעדיי. ניסיתי להוריד את החולצה ואז המכנסיים כי היה לי קצר ממתחת, וזה היה נורא קשה. בסוף הצלחתי, וכשעליתי על המגרש דשא חלק מהבנות כבר יצאו מהמשחק, אבל אני לקחתי את הכדור והתחלתי לשחק, הרגשתי כל כך קלה וניתרתי עם הכדור. הוא קצת היה מעפאן ולא תמיד קפץ כמו שציפיתי, אבל אני הייתי כל כך בכושר שזה בכלל לא הזיז לי.
היה איזה רגע שחלק מהטבעת התקפל, והיו כמה שלבי ברזל כמו סולם מתחת לטבעת, אבל גבוה, ופשוט נעמדתי מתחתיה ובניתור הגעתי עד אל הראשון, ומשם טיפסתי ביד אחת עד לטבעת וקיפלתי אותה בחזרה, וירדתי והמשכתי לשחק.
שמעתי ברקע קולות של אנשים מתפעלים.
איזה כיף!! אני כבר מזמן לא רווה נחת מהעונה הזאת, אבל הפרק הזה היה כמו נצנוץ של אור במנהרה החשוכה שהיא S26. בוטן בשקית גרעינים. נכון, העונה הזאת היתה עצובה בעיני בעיקר כי האנשים שרציתי שיתקדמו במשחק הלכו ואזלו ממנו, אבל הפרק הזה, e10, לא רק הביא לי קצת אוויר לנשימה אלא גם הכניס סוף סוף קצת פלפל למשחק הזה.
נתחיל מהסוף – פיליפ הלך. האיש שכולו טעות ליהוק מהעונה הראשונה שהוא צץ על המרקע, האיש שלא הפסיק לשאת את שם בוסטון רוב לשווא, שהוא פשוט ניסיון של ההפקה לשחזר את המוזרות ואת קיומה המוטל בספק של המודעות של קואוץ', אבל שכחה בדרך שלפיליפ אין אפילו אחוז אחד מהכריזמה של קואוץ', וגם שבמקרה של פיליפ אין שום שאלה ואין שום ספק שעשוי להתברר בפרק האחרון של העונה. פיליפ לא יתברר פתאום כאיש שפוי ששיחק משחק, או איש שהעריכה הפכה למשיגנע בשעה שהוא מודל של שפיות. פיליפ הוא פשוט איש מאוד לא מודע, מאוד לא מעניין, שהסרט שהוא חי בו חסר כל יחוד, בניגוד לסרט שקואוץ' כיכב בו בכישרון רב. את הכישרון של פיליפ אפשר לדחוס לתוך התחתונים הוורודים שלו, ועוד ישאר מקום לליטרת הטירוף של דון. מאז תחילת העונה לא הצלחתי להבין מה לעזאזל משאיר אותו שם, ומתי כבר יקום איזה ועד עובדים שישבית את ארגון הריגול הטפשי שלו. אז הנה, זה קרה. סו לונג, פיליפ. אנד ת'נק יו פור נות'ינג.
ולא סתם זה קרה, אלא באחד המהלכים היותר יפים, בטח של העונה הזאת. מלקולם, אדי וריינולד, שלושת ההרקולסים של השבט הצליחו – לא אתפלא אם קצת עזרה קטנה מידידתם ההפקה – להתארגן על שרשרת חסינות ועוד פסלון, ובאקט של אחרינו המבול, העיקר השואו והפאן הרגעי, עשו מהלך יפהפה. לא האמנתי שמלקולם יוותר על השרשרת הנוספת שלו, שיכלה לקנות לו עוד שבוע נחמד בפנים, אבל כשהוא הוציא אותה עם החיוך הזה שלו הודיתי לאלוהים שהוא הסכים להגיע לעונת הפייבוריטים העלובה הזאת.
אני יודעת שזה לא יעזור הלאה. עכשיו לאף אחד מהם אין שרשרת או פסלון (אלא אם כן הם "ימצאו" עוד כמה, ויודעים מה? מצידי שימצאו), ובשבועות הבאים, אלא אם כן הסירה תתנדנד כהוגן, אחד מהם יעוף. נכון שיש סיכוי שהעובדה שפיליפ נפלט מהמשחק תגרום לכל האורגניזיישן להתמוטט, כל הפקודים שלו יתפזרו לכל עבר ומן הסתם חלקם ימצאו את עצמם תחת מוטת הכנף השרירית של שלושת האלה.
אבל הסיכון שהם לקחו, והידיעה שהם קופצים על הגל הזה ואללה בבאללה, ועושים את זה בשביל הסיפוק העצום שהוא תוצאה של מועצת שבט טובה, סיפוק שאין לו תחרות, זה כל כך שימח אותי, כי זה אומר שהרוח הכייפית עוד לא פסה מהמשחק הזה. כי כיף זה לא לשחק במאיר דגן, כיף זה לעשות מהלך שיכנס לרוזמה שלך וינצוץ שם כמו יהלום, אפילו אם אתה בדרך לוקח סיכון שלא תגיע בכלל למועצת השבט האחרונה. ועל זה, מלקולם, אני מורידה בפניך את הכובע, ואם אפשר, אני אשמח אם אתה תוריד מעליך את כל השאר.
אמא אמורה לבוא לבקר אותי דרך איזה סבך. היא באה והשיער שלה ארוך ושחור ופזור, כמו בתמונות. למחרת היא רוצה ללכת לאנשהו, אני יודעת שזה לא כדאי כי יש בחוץ אנשים שחוטפים אנשים והורגים אותם.
היא הולכת בכל זאת כי ברגע של פיזור דעת נתתי לה ללכת. עובר זמן והיא לא חוזרת. אני יוצאת לחפש אותה ולא מוצאת. מחפשת בסבך. האנשים שבחוץ מכחישים שהם חטפו אותה אבל אני מסתובבת עם ידיעה נוראית שהיא איננה לתמיד.
יש מן דמות שלה שכאילו מסמלת אותה, יושבת כמו בודהה. אני מחפשת אותה בין מחלפות השיער שלה אבל היא איננה ואני בוכה המון, למה נתתי לה ללכת.
אחר כך חזרתי לגינה של משפחת אשכנזי במושב. רפי אשכנזי הולך שם עם פרה, הוא כבר זקן. כל מיני אנשים מטיילים שם כי הגינה מאוד יפה. רפי מציע לי לעלות על הפרה. אני עולה ואז אני רואה שהוא מחזיק כוס ליד הבטן שלה ואליה מתנקז מן נוזל שקוף וסמיך מהעור של הפרה, והוא נותן לי לשתות את זה.
זה מתוק כמו סירופ ואני מתפלאה, הוא אומר שרק בימים האחרונים הנוזל הגיע לכזאת רמה גבוהה של משהו.שזה בריא. אני אומרת לו משהו על הפרה ומציינת לעצמי, כאילו בווייס אובר על עצמי בגוף שלישי, בעצם כל מה שהיא רוצה זה להיות מובנת.
אמא אמורה לבוא לבקר אותי דרך איזה סבך. היא באה והשיער שלה ארוך ושחור ופזור, כמו בתמונות. למחרת היא רוצה ללכת לאנשהו, אני יודעת שזה לא כדאי כי יש בחוץ אנשים שחוטפים אנשים והורגים אותם.
היא הולכת בכל זאת כי ברגע של פיזור דעת נתתי לה ללכת. עובר זמן והיא לא חוזרת. אני יוצאת לחפש אותה ולא מוצאת. מחפשת בסבך. האנשים שבחוץ מכחישים שהם חטפו אותה אבל אני מסתובבת עם ידיעה נוראית שהיא איננה לתמיד.
יש מן דמות שלה שכאילו מסמלת אותה, יושבת כמו בודהה. אני מחפשת אותה בין מחלפות השיער שלה אבל היא איננה ואני בוכה המון, למה נתתי לה ללכת.
אחר כך חזרתי לגינה של משפחת אשכנזי במושב. רפי אשכנזי הולך שם עם פרה, הוא כבר זקן. כל מיני אנשים מטיילים שם כי הגינה מאוד יפה. רפי מציע לי לעלות על הפרה. אני עולה ואז אני רואה שהוא מחזיק כוס ליד הבטן שלה ואליה מתנקז מן נוזל שקוף וסמיך מהעור של הפרה, והוא נותן לי לשתות את זה.
זה מתוק כמו סירופ ואני מתפלאה, הוא אומר שרק בימים האחרונים הנוזל הגיע לכזאת רמה גבוהה של משהו.שזה בריא. אני אומרת לו משהו על הפרה ומציינת לעצמי, כאילו בווייס אובר על עצמי בגוף שלישי, בעצם כל מה שהיא רוצה זה להיות מובנת.
אני הולכת לאיזו תוכנית ריאליטי בתור קהל, נדמה לי שטל ברמן מנחה. זה כאילו שיש אנשים שמנסים לפתור איזה בעיה בקבוצה, והגיעו המון אנשים להיות קהל במין הפנינג כזה, אבל זה לא היה מעניין.
בשלב מסוים החלטתי ללכת, והיתה שם חברה שלי שהביאה מלא פרוסות לחם מלא שהיה מרוח עליהן ממרח צבעוני כדי לזרוק על האנשים, אבל היא לא זרקה כי לא היה מעניין, אז היא אמרה לי לקחת אותן הביתה להקפיא, שאלתי מה זה הצבע הזה והיא אמרה שזה צבע מאכל. ארזתי את כל הלחם בשקית ותוך כדי ברח לי קצת שתן. זה הצחיק אותי משום מה.
משם הגענו לבית קטן מחסן של מישהו, ואני פתחתי שם את התריסים, זה היה תריסים נגללים כאלה, ישנים מאוד וכבר קצת רקובים אבל הייתי חייבת לפתוח אותם כדי שיהיה אור, אז קשרתי אותם בכל מיני בדים שמצאתי שם ובאמת נכנס הרבה אור וכולם היו מרוצים, למרות שזה נראה די מעפאן.
היו אנשים שהלכו לעודד את ביתר או משהו כזה
אמוץ חלם שהוא ראה אותי בתור ילדה קטנה, מוצאת שלושה פגרים של חתולים, שחורים ומתולתלים, חמודים כאלה, ואני לוקחת אותם אלי לחדר. ההורים שלי באים לחדר ושואלים אותי מה אני בעצם מתכוונת לעשות איתם. הם היו מתולתלים, חמודים, שחורים כאלה. אני לא כל כך ידעתי מה לענות. אמוץ הסתכל עליהם ועלי והבין שזאת בעצם היתה הדרך שלהם להגיד לי שאני צריכה לוותר על החתולים ולהוציא אותם מהחדר, כי לא יכולתי להסביר מה בעצם אני מתכוונת לעשות איתם, ובאמת זה מה שעשיתי.
כולנו זקוקים לגבי עמרני קטן
אוי אלוהים, זה רק נהיה יותר גרוע. גם שאמאר פורש בגלל העין וגם שני הפסדים בפרס ובחסינות. הפאנס לא מפסיקים לחטוף כאפות, וזה עצוב. לא ברור לי איך שבט כמו הפייבוריטס, חבורה של חדלי אישים ברובם, עם פיליפ שמתעקש להמשיך לשחק בספציאליסט, וברנדון שמשוכנע שאם פיליפ נתן לו כינוי זה ישאיר אותו במשחק, ואנדריאה שמקטרת (!) שעליה פיליפ דילג בשלב הכינויים, כאילו הוא חילק ל.ס.ד והשאיר אותה על הברכיים ועם הלשון בחוץ. איך הם ממשיכים לנצח למען השם? האם הפאנס עד כדי כך גרועים? אם מישהו זקוק לפרסים, לאוכל, לגבי עמרני קטן שיכין להם אורז בבמבוקים, זה הם. למה זה לא קורה? ואולי זה רק הזעם מדבר מהגרון שלי, כי כמו שזה נראה מפה, כשהפאנס הולכים ואוזלים, זה אומר שאת רוב העונה ניאלץ לבלות עם המתמודדים המבאסים של הישרדות, שעל רובם הייתי מוותרת גם בסיבוב הראשון שלהם במשחק.
עוד הפסד מצער של הפאנס, שהשיט לא מפסיק לפגוע בהם חזור ופגוע. חבל, כי תכלס הם הרבה יותר מעניינים מהפייבוריטס השנה, וכל התמעטות שלהם רק מגדילה את הסיכוי שהפיינליסטים יורכבו מהפייבוריטים השחוקים והמצ'עממים. אני לא חושבת שאני יכולה לעמוד בעוד פיתוח של קונספט ההשתנה של ברנדון, בסוף גם לו יגמרו הדברים להשתין עליהם ואני לא רוצה לחשוב אפילו לאן זה עלול להגיע.
פיליפ. דה פינק אנדרוור סטרייקס באק
1. קודם קחו דקה להתאושש מנבחרת הפייבוריטים העלובה שההפקה הצליחה לגייס העונה. כשהם ירדו מההליקופטרים שמעתי who??? אחד ארוך, וזאת לא היתה הרוח. חוץ ממלקולם, שאולי באמת יפתיע, ופרנצ'סקה, שבאמת שמחתי לראות שוב, אין שם אף אחד שמצדיק את התואר פייבוריט. פיליפ עשה את הקומדיה שלו כבר פעם אחת, התחתונים הוורודים עשו את שלהם. הם בהחלט יכולים ללכת. פאנז, זאת העונה שלכם לפרוח. להמשיך לקרוא
Reality and Dreams 