הייתי עם נירית באיזה בית קפה ספרייה, היו שם עיתונים ישנים כרוכים בכריכות ענקיות כמו בבית אריאלה. קראתי באחד מהם ובאמצע העיתון נתקלתי בכמה שירים של אברהם חלפי שאני לא מכירה. בדקתי שאף אחד לא רואה והוצאתי בעדינות את דף האמצע מהסיכות קיפלתי ושמתי בתיק. הייתי חייבת שזה יהיה שלי. המשכתי לקרוא וראיתי שהשירים ממשיכים, הוצאתי עוד דף וקיפלתי בלי שאף אחד יראה. השירים היו יפים. את השאר כבר לא העזתי להוציא.
יצאנו משם, בדרך לאיזו מהפכה או משהו. עברנו דרך מערת גיר, היינו צריכים לרדת למטה ונירית לא רצתה לרדת, הסתכלתי וראיתי שעומדים שם שני תאילנדים עם כיסויי פנים שמשום מה נראו מאיימים. טיפסתי בחזרה.

אחר כך אני ואמוץ היינו צריכים ללכוד ציפורי שלו כחולות, שתיים לפחות, כדי לעשות איזה.. שחור? רדפנו אחריהן גם במתחם של המזבח, ושם תפסנו שתיים, אחת כל אחד. קצת ריחמתי עליהן. אחר כך חזרתי לחדר שלי אצל ההורים, הייתי אמורה לתת למישהו לישון שם, תומר יוסף סמולרצ'יק כזה אבל לא הוא. פנים מחודדות. חסר ביטחון. הצעתי לו לראות טלוויזיה. אחר כך הגיע ד. ג. ושכבנו.

סופה של אש של אמוץ בצר