אני הולכת לאיזו תוכנית ריאליטי בתור קהל, נדמה לי שטל ברמן מנחה. זה כאילו שיש אנשים שמנסים לפתור איזה בעיה בקבוצה, והגיעו המון אנשים להיות קהל במין הפנינג כזה, אבל זה לא היה מעניין.
בשלב מסוים החלטתי ללכת, והיתה שם חברה שלי שהביאה מלא פרוסות לחם מלא שהיה מרוח עליהן ממרח צבעוני כדי לזרוק על האנשים, אבל היא לא זרקה כי לא היה מעניין, אז היא אמרה לי לקחת אותן הביתה להקפיא, שאלתי מה זה הצבע הזה והיא אמרה שזה צבע מאכל. ארזתי את כל הלחם בשקית ותוך כדי ברח לי קצת שתן. זה הצחיק אותי משום מה.
משם הגענו לבית קטן מחסן של מישהו, ואני פתחתי שם את התריסים, זה היה תריסים נגללים כאלה, ישנים מאוד וכבר קצת רקובים אבל הייתי חייבת לפתוח אותם כדי שיהיה אור, אז קשרתי אותם בכל מיני בדים שמצאתי שם ובאמת נכנס הרבה אור וכולם היו מרוצים, למרות שזה נראה די מעפאן.
היו אנשים שהלכו לעודד את ביתר או משהו כזה
ריאליטי
כל הרשומות עם התגית ריאליטי
כולנו זקוקים לגבי עמרני קטן
אוי אלוהים, זה רק נהיה יותר גרוע. גם שאמאר פורש בגלל העין וגם שני הפסדים בפרס ובחסינות. הפאנס לא מפסיקים לחטוף כאפות, וזה עצוב. לא ברור לי איך שבט כמו הפייבוריטס, חבורה של חדלי אישים ברובם, עם פיליפ שמתעקש להמשיך לשחק בספציאליסט, וברנדון שמשוכנע שאם פיליפ נתן לו כינוי זה ישאיר אותו במשחק, ואנדריאה שמקטרת (!) שעליה פיליפ דילג בשלב הכינויים, כאילו הוא חילק ל.ס.ד והשאיר אותה על הברכיים ועם הלשון בחוץ. איך הם ממשיכים לנצח למען השם? האם הפאנס עד כדי כך גרועים? אם מישהו זקוק לפרסים, לאוכל, לגבי עמרני קטן שיכין להם אורז בבמבוקים, זה הם. למה זה לא קורה? ואולי זה רק הזעם מדבר מהגרון שלי, כי כמו שזה נראה מפה, כשהפאנס הולכים ואוזלים, זה אומר שאת רוב העונה ניאלץ לבלות עם המתמודדים המבאסים של הישרדות, שעל רובם הייתי מוותרת גם בסיבוב הראשון שלהם במשחק.
עוד הפסד מצער של הפאנס, שהשיט לא מפסיק לפגוע בהם חזור ופגוע. חבל, כי תכלס הם הרבה יותר מעניינים מהפייבוריטס השנה, וכל התמעטות שלהם רק מגדילה את הסיכוי שהפיינליסטים יורכבו מהפייבוריטים השחוקים והמצ'עממים. אני לא חושבת שאני יכולה לעמוד בעוד פיתוח של קונספט ההשתנה של ברנדון, בסוף גם לו יגמרו הדברים להשתין עליהם ואני לא רוצה לחשוב אפילו לאן זה עלול להגיע.
פיליפ. דה פינק אנדרוור סטרייקס באק
1. קודם קחו דקה להתאושש מנבחרת הפייבוריטים העלובה שההפקה הצליחה לגייס העונה. כשהם ירדו מההליקופטרים שמעתי who??? אחד ארוך, וזאת לא היתה הרוח. חוץ ממלקולם, שאולי באמת יפתיע, ופרנצ'סקה, שבאמת שמחתי לראות שוב, אין שם אף אחד שמצדיק את התואר פייבוריט. פיליפ עשה את הקומדיה שלו כבר פעם אחת, התחתונים הוורודים עשו את שלהם. הם בהחלט יכולים ללכת. פאנז, זאת העונה שלכם לפרוח. להמשיך לקרוא
פיליפ בפוזה מגרה. דה פינק אנדרוור סטרייקס באק
1. קודם קחו דקה להתאושש מנבחרת הפייבוריטים העלובה שההפקה הצליחה לגייס העונה. כשהם ירדו מההליקופטרים שמעתי who??? אחד ארוך, וזאת לא היתה הרוח. חוץ ממלקולם, שאולי באמת יפתיע, ופרנצ'סקה, שבאמת שמחתי לראות שוב, אין שם אף אחד שמצדיק את התואר פייבוריט. פיליפ עשה את הקומדיה שלו כבר פעם אחת, התחתונים הוורודים עשו את שלהם. הם בהחלט יכולים ללכת. פאנז, זאת העונה שלכם לפרוח.
אפשר לסכם את השבוע הזה במשפט אחד – רון פייר הוא אחלה בנאדם. אחרי כל ההאס והפאס של העונה הזאת, הנה בא בנאדם שידע לתת כבוד ולהתייחס ברצינות לשש בובות הראווה שעמדו בחלון של "לה לה לנד 2". בנאדם שנתן מקום אמיתי לשאיפות שלהם לקריירה בארה"ב ואיבחן בחדות את היתרונות והחסרונות שלהם ובעיקר לא התנשא מעליהם (וכדי להיות הוגנת, היו גם עוד כמה שעמדו בפיתוי).
רון פייר. שם את הפייר ברון פייר
היה תענוג להקשיב לו עושה חישובים קרים אבל מחמם אותם תוך כדי שהוא מדבר אותם החוצה. הווידוי שלו לפיו גם הוא בסך הכל חולם להיות האבא הגאה של עוד להיט בתעשיית המוזיקה היה אמיתי ונוגע ללב. ממש כמו רון מפורסם אחר שעשה היסטוריה, ושנאבק ברגעים אלה על חייו, הוא לא עשה מהגדולה שלו עניין, רק קריירה.
"אני הולך עם האמת שלי", "אני הולכת עם הלב שלי". שני משפטים שלאחרונה משום מה צצים ב"דה וויס" כמעט בכל בחירת שופטים בדו קרב. אפילו אביב גפן, האיש שלא צריך שום הוכחה או חיזוק למוניטין שלו כאידיאליסט מפוכח, ושאין לו שום בעיה להודיע שביצועים מסוימים הם חובבניים וגרועים, מצהיר שהוא "הולך עם האמת שלו" כשהוא בוחר באופיר מה שמה דוסית. למה הם מרגישים צורך להגיד את זה?
ולאן הכל הלך? לגרעין?
שבוע אחד לסוף, כבר מתחיל להרגיש כמו סיכום. למרבה הפלא, כמעט בניגוד לרצוני, אני מתחילה לחבב את קובי פרץ. את האופן שבו הוא משוטט עם המצלמה, לעולם לא נלאה מלצלם את עצמו, מנצל את הסיבוב בלוס אנג'לס כדי לחוות דברים שמעולם לא חווה בארץ כמו לאכול שווארמה בטחינה, לקנות קוטג' או להצטלם עם ישראלים. מפה הייתי מעלה אותו על הטיסה הבאה ל"מחוברים", אני בטוחה שהוא יעשיר את התוכנית בדברים מעניינים לפחות כמו מרדף אחרי סלע, כשהוא חמוש בשכפ"צ למקרה שהסלע יחליט להסתער עליו.
* רוצים להרכיב בעצמכם צמדים לדו קרב ב"דה וויס"? אז ככה עושים את זה. קחו מתמודד מאוד מנוסה וקצת שחצן, שדי בטוח בעצמו שהוא לוקח בהליכה ושימו מולו אנדרדוג מובהק, חסר ניסיון, שמקיא את הטחול מרוב התרגשות בכל פעם שהוא עולה על במה, ובטוח שהלך עליו לגמרי. את החזרות תערכו ככה שהמתמודד המנוסה מפגיז והאנדרדוג בקושי בולע את הטחול שהוא הקיא קודם מרוב חרדה. מספר שעות לפני הדו קרב הסבו את תשומת ליבו של המנטור לזה שהאנדרדוג מאבד פיקוס וביטחון, ותדאגו שהוא יקרא לו להתעורר על החיים שלו. השאר כבר יקרה לבד: האנדרדוג יתעורר על החיים שלו, יעשה רוקי ובדו קרב עצמו יתן את ההופעה של הלייף. המנטור יודיע שהוא 'הולך עם הלב' יבחר באנדרדוג. המתמודד המנוסה יאכל כאפה ולא יבין מאיפה זה בא לו, ועוד יצטרך לענות על שאלות מעצבנות של מיכאל אלוני, והאנדרדוג פשוט יתעלף מהתרגשות ויספק את ליטרת הדמעות והאדרנלין שלשמן הוא הובא. מה שהיה להוכיח.
לפני שנתפנה לסיפור המרכזי של המהדורה ונתפנה בכלל, אני רוצה לפתוח בידיעה המשמחת של הערב, בכל זאת מצאנו מה עוד קובי פרץ עושה ממש טוב חוץ מלהחריב את השפה העברית, וזה לעשות שכיבות שמיכה ולשרוק. קובי שורק כל כך יפה, שאם הייתי קופרמן הייתי מצווה עליו להחליף מעכשיו את כל הדיבורים שלו בשריקות, ומרוויחה פעמיים.
Reality and Dreams 