ולאן הכל הלך? לגרעין?

שבוע אחד לסוף, כבר מתחיל להרגיש כמו סיכום. למרבה הפלא, כמעט בניגוד לרצוני, אני מתחילה לחבב את קובי פרץ. את האופן שבו הוא משוטט עם המצלמה, לעולם לא נלאה מלצלם את עצמו, מנצל את הסיבוב בלוס אנג'לס כדי לחוות דברים שמעולם לא חווה בארץ כמו לאכול שווארמה בטחינה, לקנות קוטג' או להצטלם עם ישראלים. מפה הייתי מעלה אותו על הטיסה הבאה ל"מחוברים", אני בטוחה שהוא יעשיר את התוכנית בדברים מעניינים לפחות כמו מרדף אחרי סלע, כשהוא חמוש בשכפ"צ למקרה שהסלע יחליט להסתער עליו.

להמשיך לקרוא

בימים קשים אלה, ימי בין המיצרים, בין הכיסאות, בין העונות של "האח הגדול", "לה לה לנד 2" מתפקדת על תקן אדולן חיוני, וב"אח הגדול" המכונה "לה לה לנד 2" הפייבוריט שלי הוא אלי זולטא. לא שאני בונה על המקום הראשון בעונה (הסיכוי שאלי ישי יתאסלם ויצא מהארון גבוה יותר), אני פשוט אשמח אם הוא לא ירד ממסך הטלוויזיה שלי.

אלי זולטא, לוקחים קצת וזה עובר

בזמן ששיר ושרית, שלפי התסריט בטח אמורים כבר להיות עמוק בשיחת 'יחסינו לאן' השלישית שלהם, מנהלים מסכת חיזור עצלה, בוסקילה עסוקה בהעלאת קורבנות למיתרי הקול שלה, ליאת מבייצת וסאמח מתעקש שלא לייצר עניין (או אם לצטט אותו, "לא כל מה שערבי עושה צריכה להיות לו משמעות"), זולטא הוא היחיד שמביא את הגלאם האמיתי לכל העסק.

זולטא הוא בריית-ריאליטי מפתיעה ומלאת סתירות. רגע אחד הוא תינוק מגודל, עובר בן 40, פודל שמוציא את הראש שלו מחלון של מכונית נוסעת ומשתאה על הרוח, שניה אחרי זה הוא חד, עוקץ, מאתר נקודות תורפה, אכזרי כמעט. נע בין מודעות עצמית ואבחנות לסוג של אוטיזם, בין נאיביות לממזריות. הוא זה שיודה בחן שהוא מפחד מהמים, ויענה "אמא שלי" על השטיח האדום בכנס הכפילים, כשג'ואן ריברס שואלת אותו מה מקור ההשראה לשירים שלו.

כל העולם במה וכל החיים אוואליואיישן, והשואו לא נגמר, והכי מענג – אני מאמינה לו. גם כשהשופטים טוענים שהוא גימיק (ג'ו קוקר פוגש את מיט לואוף ואת אוזי ושלושתם בקריז על פחמימות) אני מאמינה שהוא לגמרי שם. אין רווח בין אלי זולטא לחולצה שלו, זו שהוא לא כיבס מכתה ד', ואין רווח בין זולטא לאימאז' שלו. הוא צמוד אליו יפה-יפה, הוא הוא.

"ימים של אהבה" זוכה לעדנה מחודשת

טוב היות הזולטא. מי עוד היה מפיק לכם טייק אוף קורע על "ימים של אהבה" של מאיה בוסקילה? מי עוד היה מעמיד מראה (מרזה) מול השגעונות שלה? מי עוד היה דוהר לווגאס על מוסטנג עם פמלה אנדרסון ומשאיר את השאר בביצת האיווליואיישנס? מי עוד יתן קונטרה לקובי פרץ, כי הוא מכיר אותו עוד משושנה מהדגים והשולה מהמכולת בכפר שלם? כמו שזה נראה מפה, זולטא הוא אולי היחיד שם שאשכרה בא ליהנות, ולתחושתי שלטון הזולטא ילך ויתבסס ככל שהבחירות יתקרבו. בחירות? התכוונתי לגמר.

ואפרופו דיקטטורה, השבוע סוף סוף נשבר המונופול של מאיה בוסקילה בכל המשימות, האווליואיישנס ושעות השינה בבית. שרית לקחה את הסשן ושיר לקח את ההערכה (נשבר לי מלכתוב כל פעם אווליואיישן, זאת מילה לועזית!), וגם קבע תקדים מעניין: במקום שהוא יתאים את עצמו למיטת הסדום של השופטים וינענע כי בלטיני מנענעים, שיר הקשיח עמדות והודיע שהוא לא מזיז אצבע. השופטים דווקא היו אלו שהתקפלו והעניקו לו את הניצחון, מה שמראה שלפעמים האמריקנים אוהבים אותנו הארד טו גט.

ההסבר שלהם: מכיוון שאנחנו עובדים במיוזיק אינדאסטרי, אולי הגיע הזמן לבחור מישהו – הפתעה! – בגלל היכולות הווקאליות שלו. אם זה ממש יגרום לאנשים להקשיב לו ולאהוב אותו – סבבה (או כמו שהגדיר את זה אחד השופטים – כשיש לך להיט, אתה יכול לעלות לבמה ולהפליץ, ועדיין אנשים ירימו את הידיים ויצרחו). אם לא, תמיד אפשר להפעיל עליו שטיפת מוח נקודתית ולהכריח אותו לזוז.

שיר לוי משתזף לאורה של הצלחה

בקרוב: קובי פרץ מגיע לווילה. כלומר יאיים שוב שהוא מגיע ובינתיים יחלק לכולם עוד משימות שאיש לא יבין למי הן נחוצות. אז לא הבנתי, למה קובי בא, בעצם? (או כמו שניסח את זה שיר "לא הבנתי למה קובי בא בעצם"). קובי נחוץ לחבורה הזאת כמו גור קיפודים זכר לאישה בנידה. הוא רק יפר את האיזון ויציק לכולם ואף אחד לא יבין ממילא מילה ממה שהוא אומר. אז אני יודעת שכבר צילמתם והכל, אבל העורך עדיין יכול לעשות לנו את הטובה הזאת ולהשאיר את קובי בחוץ ולתת עוד זמן מסך לזולטא.  

He Said She Saud

♦ א-שאוט אאוט לעורכים המוזיקלים, שיר הסיום פוגע כל פעם מחדש.

♦ אבחנה: "יש בתוכך פושע קטן, עם כל ה'אבא שלי' 'אמא שלי'" – פסטר לשיר, מוכיח יכולות קריאה בקרביים.

♦ מתמטיקה: "מאיה היא המפקדת והשאר הן זהבה ושלושת הדובים" – זולטא על מאיה, ליאת ושרית, מפגין יכולות ספירה מרשימות.

♦ מטאפורה : "היא היתה משוחררת כאילו היא עכשיו מופיעה באיזה חתונה, אבל שיכורה"  פסטר חולק את הידע שלו על הנאות החיים

♦ אלטרואיזם: "היא מדבקת? חיבקתי אותה שעתיים!" בוסקילה על שרית שנדבקה בווירוס המדרגות בשעה שנפלה מהגרם. 

(עוד על השבוע שהיה ב"לה לה לנד 2" בגיליון "פנאי פלוס" שיוצא היום! באמת!)

♦  השבוע הראשון נסגר בשירת התקווה הלאומנית של המתמודדים, והנה נסגר השבוע השני, בשירת ההמנון האמריקני בביצוע ה"אז יחכה לי גרין קארד ביציאה?" של מאיה בוסקילה. הג'ט לג נגמר רשמית ועברנו לשעון ארה"ב, כשאנחנו משאירים מאחור את שעון ימי הביניים של אלי ישי. צירוף מקרים? רעב?

♦  כדי להעצים את אפקט ההתבוללות, העריכה הצליבה בין ההמנון האמריקני לקידוש היהודי שנערך בבית במקביל, ושאותו הובילה – שמיים! בקשו רחמים עלינו! – רבנית לסבית עם כיפה. הכל בזמן אמת, אגב, כי בזמן שמאיה שרה השאר הספיקו לקדש, לאכול, לעכל וכמובן לומר איזה דבר תורה, כי מה, יהודי פוגש יהודי ולא יאמר איזה דבר תורה? בקיצור, בכל רגע יכול לבוא איזה מישהו קונסרבטיבי עם יהדות גמישה במיוחד, ולהמיר את המתמודדים. בואו נקווה שאף אחד מהם לא יוטבל בטעות במהלך השהות שלהם שם. לא ככה, זולטא? אופס.

♦  זולטא לעולם אינו מתקלח (אבל חושב על זה), ומקפיד ליישם את הכלל גם על הז'קט שלו. כמו בסדרות מסוג "מאסטר שף", שאתה מצר על זה שאין אפשרות להריח דרך הטלוויזיה, אז אותו דבר אבל ההיפך הגמור. השבוע זולטא למד לשחות ואפשר להתנחם בכך שהוא בא במגע עם H2O כלשהם. אבל תנו לזולטא צ'אנס. פחד ממים זו התכונה הכי יהודית שיש, וזולטא הוא – לפני הכל – יהודי. 

♦  בפינת אי המודעות השבוע – סאמח (ה"נייטיב אמריקן". שזה הערבים של האמריקנים כמו שקאנטרי זה המזרחי שלהם) מספר בדיחות על ערבים ודופק לעצמו את הטייפקאסט. סליחה, בחור. את הבדיחות האלה תשאיר ליהודים. אני מבינה שעוד לא כתבו לך עלילה כי עוד לא התעשתו על עצמם שם בקופרמן אחרי ההברזה של עפיה, אבל אם אתה רוצה תשומת לב, לך תריב עם ליאת בנאי או משהו, ואל תחמוס תפקידים של אחרים.  

♦  בבר יוקו, שחקן המפתח בסרט של ליאת בנאי, זה הבבו קובו החדש?

He said she said

♥  "את בטוחה שמאיה לא היתה מאחורייך?" רוברטו לא מפספס הזדמנות ללכלך על בוסקילה, כשהוא מתחקה אחר סיבות הנפילה של שרית. 

♥  "אם הוא קוסם טוב שיעלים את מאיה" שוב רוברטו, ואני אומרת, אם הוא קוסם טוב, שיעשה ששרית תדבר אנגלית.

♥  "יש לו ביצים ענקיות – לבוא לפה ולעשות משהו שהוא לחלוטין לא טוב בו" אחד השופטים מפרגן בדרכו המיוחדת לסאמח.

♥  "יום שישי כבר פה והסיטרא אחרא שולט" – זולטא מפגין שליטה בשפות ודובר ארמית, השפה השגורה בווילה אחרי האנגלית.

♥  "אמרתי עכשיו אני רושמת שיר על אמא, ותוך עשר דקות רשמתי". שרית. אז כמה את עילגת מאחד עד קובי פרץ? ואיפה באמת קובי פרץ?

איך אמר אורי פסטר, הבמאי הבינלאומי? הקאנטרי זה המזרחי של האמריקנים. אז בדרך ל-LA עוצרים בטיזי נאבי, כדי שחמשת הלה-לה-לנדים יוכלולהשתכשך קצת בצואת סוסים ומבטא דרומי. בסך הכל כולם מקבלים את זה יפה, למרות שאין שם קליטה בנייד ואלוהים יודע מתי בפעם האחרונה מישהו נעל שם נעלי עקב. אבל אם חשבתם שהקאובואיז הם פרובינציאלים, חכו שתפגשו את הישראלים.

זה נכון שזה שמושיק עפיה לא עלה על המטוס זו אחת האבידות הגדולות לסדרה. עפיה הוא אחד הנציגים היותר כובשים של הפופ המזרחי. הוא מצחיק, כריזמטי ומודע לעצמו והוא מדבר, מדבר ממש, בניגוד לקובי פרץ שהוא – יסלח לי האל – עילג כל כך, משמיט מילות חיבור, מטה פעלים בפראות ורוב הזמן קשה להבין על מה לעזאזל הוא מדבר.

אם חברי הלהקה חשבו שהם יצטרכו להתמודד רק עם האנגלית, נראה אותם עכשיו מתמודדים עם שפה נוספת – הקובי-פֶּרֶצית, שפה אקסקלוסיבית שמתהדרת בדובר אחד בלבד ובדקדוק עלום. אולי בגלל זה צויד פרץ במצלמה קטנה שבעזרתה ינסה לתעד את מה שיתרחש סביבו, ללא מילים. בינתיים זכינו בעיקר לקטעים בהם צילמו את פרץ מצלם את יונה ויזנטל מ-yes ואת עפיה עצמו, שפתח רשמית את קמפיין החרטה והצער על ההברזה שלו מהעונה.

אבל מעז יצא בקלאווה – את החלל שהשאיר עפיה ממלא די בהצלחה סאמח, שכבר זכה, כיאה לסדרה פשטנית – לכינוי הפשטני "הערבי". סאמח הוצנח אל תוך להקת הקאצ'קיאדה באמצע סשן מרתק שעסק בשאלה האם הבלונדה ששיר יצא אתה לרכב היא גויה, עוכרת ישראל, ושיר עומד, לא עלינו, בפני התבוללות שמסכנת את העם היהודי. אל תוך הדיון הקיומי הזה שוגר הערבי התורן כתזכורת עגומה לעוד גורם שמאיים על המשך קיומנו, וגם – אבוי! – הוא מדבר אנגלית יותר טוב מכולם ובכלל לא מתאים לסטריאוטיפ!

בלימו ,בדרך מהחווה לאוואליואיישן השני, כולם חוץ מסאמח פותחים מנועים וצווחים את "התקווה" בסצנה שהיתה על גבול הפשיסטית, בזמן שסאמח הסתכל החוצה מהחלון ותהה תחת איזה גלגלים של איזה אוטובוס הוא עומד להשליך אותם, והאמת היא שאם מחכות לנו עוד הרבה מהסגנון הזה אפשר להגיד שבקופרמן הצליחו לעשות את הבלתי יאומן, שזה לשלב אמירה מעודנת ולא פופוליסטית בסדרה שהדבר האחרון שהייתם חושבים שתמצאו בה, זה אג'נדה.

רגע של מודעות: ברור לכולנו שהמכנה המשותף כמעט לכל הקטעים שמצליחים לפלס את דרכם מחומרי הגלם אל התוצר הסופי, הוא חוסר מודעות של המתמודדים. בהתחשב בזה שכולנו – סלבז או פשוטי עם – כבר מבוססים עמוק עמוק בתוך הז'אנר ושולטים ברזיו, מאוחר מידי לטעון שלא ידעתם שלשם הולכת העריכה. בכל שבוע נסקר פה רגע של (אי) מודעות שבלט במיוחד. הפעם זאת מאיה בוסקילה, שמכריזה שב"לה לה לנד 2" היא "לא זמרת השנה", והנה אנחנו פה כדי להזכיר לך, את לא זמרת השנה כבר כמעט עשור, אז בואו נעלה על הטיסה הבאה לפרופורציות.

He said she said

"מה זה קומקום, אני רגילה לתמי 4" (שרית אביטן. באמת הגזמתם. קומקום. על מה בכלל לוחצים פה?)

"אל תראה לנו פנים של עצובים" (ההורים של זולטא. גם לאליס קופר מותר להיות עצוב לפעמים)

"אל תהפכי משהו יפהפה לזול" (אשת יחסי ציבור אמריקנית, עם איפור 'ליידי בוי שיק', בעצה דו-סיטרית למאיה בוסקילה)

"זה פלסטר" (ליאת בנאי מגדירה את תפקידו של פסטר בנאיביות)