חלום שאני מגיעה למושב, נוסעת שם על אופניים נדמה לי. אומרים שיש איזה מופע באזור של הדרך שבין הבית קברות לששה בתים, אני הולכת לשם, יושבת בלובי של האולם בזמן המופע. לידי ישב הנהג של האמבולנס שהגיע למקרה שמישהו יתעלף או משהו. לאט לאט יוצאים אלי כל מיני אנשים שהיו בשכבה שלי בבית ספר. הם כבר לא ילדים אבל הם נראים עדיין צעירים, צעירים ממני. יש להם פנים רחבות ובהירות ושיער חלק מאוד ועיניים רחוקות אחת מהשניה, ובאופן כללי מראה קצת מונגולואידי. הם באים אלי אחד אחד ואני מתחילה לחשוש קצת משיחת הקאץ' אפ שמחכה לי, ועוד פעם נדבר איפה אנחנו ומה אנחנו עושים. אבל הם מגיעים מאוד חיוביים, מן לב פתוח כזה. הם מחבקים אותי אחד אחד והם באמת שמחים לראות אותי, זה מוזר לי.
אחת מהן היתה דנה מירצקי, אני זוכרת שציינתי לעצמי בחלום. היא היתה בלונדינית וגבוהה, גדולה כזאת. מישהי לחשה לי באוזן מה נסגר עם הנהג השחרחר והחתיך הזה. לא הבנתי למי היא מתכוונת. אחר כך היה רגע של שתיקה כשכולם ישבו וחייכו ולא ידעתי מה להגיד אז אמרתי "נו, אז מה נסגר עם הנהג השחרחר החתיך? כולם הסתכלו עלי מוזר ואז הבנתי ואמרתי, אוקי, אז זה הנהג השחרחר החתיך, והצבעתי על הבחור שישב לידי. זה היה מצחיק. מישהי שישבה בצד השני שלי החליקה את היד שלה ושילבה איתי אצבעות. הכל היה כל כך תמים ואמיתי, מן אהבה של ילדים כזאת. לא הבנתי למה הם כאלה ורציתי עוד מזה והתחלתי לבכות והתעוררתי.
מודעות פרסומת
