ולאן הכל הלך? לגרעין?

שבוע אחד לסוף, כבר מתחיל להרגיש כמו סיכום. למרבה הפלא, כמעט בניגוד לרצוני, אני מתחילה לחבב את קובי פרץ. את האופן שבו הוא משוטט עם המצלמה, לעולם לא נלאה מלצלם את עצמו, מנצל את הסיבוב בלוס אנג'לס כדי לחוות דברים שמעולם לא חווה בארץ כמו לאכול שווארמה בטחינה, לקנות קוטג' או להצטלם עם ישראלים. מפה הייתי מעלה אותו על הטיסה הבאה ל"מחוברים", אני בטוחה שהוא יעשיר את התוכנית בדברים מעניינים לפחות כמו מרדף אחרי סלע, כשהוא חמוש בשכפ"צ למקרה שהסלע יחליט להסתער עליו.

להמשיך לקרוא

סאמח וליאת, ליאת וסאמח. מה היינו עושים בלעדיכם, תגידו? איך היינו מעבירים עוד ארבעה ימים נטולי אווליואיישן, אם אם לא היו לנו קצת צווחות, דם חם וזעם צודק על הבוקר? למזלנו סאמח הוא איש שמדקדק בפרטים, מה שמסביר את הדחיפות בה תרגם לליאת את חוות הדעת של ההוליוודים על הטריילר של הסרט שלה, "השקר הגדול", כשהוא מקפיד על האמת הקטנה.  

לא פראיירית. ליאת בנאי מצטרפת לתנועה

כל חטאו של סאז היה שהוא תרגם את "D Movie" ל"סרט סוג ד'". לא ש"D Movie" זה ביטוי שכל כך קשה להבין את המשמעות שלו, אפילו בשביל מישהי שהעידה על עצמה שהיא "לא סתומה, אלא רק סתומה באנגלית". מצד שני, יש משהו גם בטענה של ליאת. זכותו של אדם להדחיק היא אחת הזכויות החשובות בקיום האנושי, אם לא החשובה שבהן, ולאף אחד אין רשות לחמוס אותה ולדחוף אדם אחר אל מתחת לגלגלי-המציאות.

להמשיך לקרוא

♦  השבוע הראשון נסגר בשירת התקווה הלאומנית של המתמודדים, והנה נסגר השבוע השני, בשירת ההמנון האמריקני בביצוע ה"אז יחכה לי גרין קארד ביציאה?" של מאיה בוסקילה. הג'ט לג נגמר רשמית ועברנו לשעון ארה"ב, כשאנחנו משאירים מאחור את שעון ימי הביניים של אלי ישי. צירוף מקרים? רעב?

♦  כדי להעצים את אפקט ההתבוללות, העריכה הצליבה בין ההמנון האמריקני לקידוש היהודי שנערך בבית במקביל, ושאותו הובילה – שמיים! בקשו רחמים עלינו! – רבנית לסבית עם כיפה. הכל בזמן אמת, אגב, כי בזמן שמאיה שרה השאר הספיקו לקדש, לאכול, לעכל וכמובן לומר איזה דבר תורה, כי מה, יהודי פוגש יהודי ולא יאמר איזה דבר תורה? בקיצור, בכל רגע יכול לבוא איזה מישהו קונסרבטיבי עם יהדות גמישה במיוחד, ולהמיר את המתמודדים. בואו נקווה שאף אחד מהם לא יוטבל בטעות במהלך השהות שלהם שם. לא ככה, זולטא? אופס.

♦  זולטא לעולם אינו מתקלח (אבל חושב על זה), ומקפיד ליישם את הכלל גם על הז'קט שלו. כמו בסדרות מסוג "מאסטר שף", שאתה מצר על זה שאין אפשרות להריח דרך הטלוויזיה, אז אותו דבר אבל ההיפך הגמור. השבוע זולטא למד לשחות ואפשר להתנחם בכך שהוא בא במגע עם H2O כלשהם. אבל תנו לזולטא צ'אנס. פחד ממים זו התכונה הכי יהודית שיש, וזולטא הוא – לפני הכל – יהודי. 

♦  בפינת אי המודעות השבוע – סאמח (ה"נייטיב אמריקן". שזה הערבים של האמריקנים כמו שקאנטרי זה המזרחי שלהם) מספר בדיחות על ערבים ודופק לעצמו את הטייפקאסט. סליחה, בחור. את הבדיחות האלה תשאיר ליהודים. אני מבינה שעוד לא כתבו לך עלילה כי עוד לא התעשתו על עצמם שם בקופרמן אחרי ההברזה של עפיה, אבל אם אתה רוצה תשומת לב, לך תריב עם ליאת בנאי או משהו, ואל תחמוס תפקידים של אחרים.  

♦  בבר יוקו, שחקן המפתח בסרט של ליאת בנאי, זה הבבו קובו החדש?

He said she said

♥  "את בטוחה שמאיה לא היתה מאחורייך?" רוברטו לא מפספס הזדמנות ללכלך על בוסקילה, כשהוא מתחקה אחר סיבות הנפילה של שרית. 

♥  "אם הוא קוסם טוב שיעלים את מאיה" שוב רוברטו, ואני אומרת, אם הוא קוסם טוב, שיעשה ששרית תדבר אנגלית.

♥  "יש לו ביצים ענקיות – לבוא לפה ולעשות משהו שהוא לחלוטין לא טוב בו" אחד השופטים מפרגן בדרכו המיוחדת לסאמח.

♥  "יום שישי כבר פה והסיטרא אחרא שולט" – זולטא מפגין שליטה בשפות ודובר ארמית, השפה השגורה בווילה אחרי האנגלית.

♥  "אמרתי עכשיו אני רושמת שיר על אמא, ותוך עשר דקות רשמתי". שרית. אז כמה את עילגת מאחד עד קובי פרץ? ואיפה באמת קובי פרץ?