אני מתה על מנחם בן, מתה עליו. פתאום נזכרתי כמה כייפית היתה עונת ה VIP. אני די בטוחה שמדובר בבנאדם שלגור איתו זה גיהנום קפוא, אבל עבורי כצופה הוא פשוט אוצר. לא שקשה לעצבן את טל, היא ממילא סוללת כיפת ברזל מהלכת שרק משוטטת כה וכה ומחפשת הזדמנות לפלוט איזה טיל בשווי 50 אלף דולר כדי ליירט קסאם שממילא היה נופל לשטחים הפתוחים של נווה אילן, אבל גם כל שאר הויכוחים שלו מצליחים איכשהו לעשות הגיון. נכון שהאיש הוא מכונת הדחקה משועשעת היטב, ולא הייתי לוקחת אותו כדוגמא לשום אינטליגנציה רגשית או חברתית, אבל השם עדי, מכל הויכוחים שנפלתי עליהם ומנחם השתתף בהם, עלתה המסקנה הבלתי נמנעת – שמנחם בן תמיד צודק.
מרטין
כל הרשומות עם התגית מרטין
נתחיל מזה שאני מתחילה לחבב את מרטין ככל שהנישה שלה הולכת ומתבהרת. מרטין היא מה שקוראים בהישרדותית villian. תפקידה הוא לחרחר ריב, להצביע על חצי הכוס הריקה, להטיח באנשים את החסרונות שלהם, את הדברים שהם מנסים להדחיק או להתעלם מהם, לעקוץ אותם קצת, ולפעמים לגרום להם להרגיש חסרי ביטחון. כן, זה מרושע, אבל זהו תפקידה הקדוש של מרטין (שלא לומר – מרטיר!), עבודה מסריחה שמישהו חייב לעשות אותה, והאמת, כל עוד זה נעשה בפקחות, תחכום ותושיה, זה בהחלט מקובל עלי ואף למעלה מזה. אם אפשר לקבל באהבה את העגמימון מיקיאגי (ובאמת באהבה), אפשר לאהוב גם את העוקצנות של מרטין.
