נסעתי במושב ברחוב של הבית קברות, הגעתי לחדר עם שלושה קירות ועם המון תאי דואר ישנים, צבועים בצבע שמן סגול, ושמעתי פכפוך של מים וזה גרם לי אושר. היה משהו מאוד נעים ושקט ושלו.

המשכתי לרכב על האופניים והגעתי לעוד חדר, יותר גדול, גם מלא תאי דואר. גם סגול. הפעם ראיתי את המים שפכפכו, וראיתי איש שנראה כמו מכשפה ולבוש כמו מכשפה, מתקרב בשביל. היתה שם ילדה שאמרה לי שהוא רק נראה כמו מכשפה, והאיש באמת חייך לעצמו שהוא הלך.

הקשבתי לשקט ולפכפוך של המים וזה גרם לי אושר. כל כך אושר שהתחלתי לבכות מתוך שינה מרוב אושר ולא יכולתי להפסיק.

חלום שאני גרה בקיבוץ אצל חני. בעקרון אני גרה בַּדירה בחשמונאים, אבל בגלל שאני עובדת במקום תובעני כרגע ולא הייתי בבית מלא זמן, אז מישהי אחרת נכנסה לחדר שלי. לחני יש תינוק קטן ששוכב על סדינים לבנים. היא קצת עסוקה ולא תמיד יש לה זמן אלי. אני רוצה לעשות יוגה ובעיקר ללכת לבריכה של הקיבוץ. 

היא לוקחת אותי לבריכה של הקיבוץ, אני הולכת עם גלגל הצלה ילדותי מתחת לבתי השחי, זה משום מה נוח לי מאוד, מרים לי את הכתפיים. אנחנו מתקרבות ואני רואה שהבריכה ריקה, אין בה מים בכלל. יושב שם איזה בן-נוער, שאמור לשמור על הבריכה, והוא בכלל מוכר כרטיסים להצגה עם גילה אלמגור. הוא לא נחמד. אני שואלת אותו מתי יהיו מים בבריכה אבל הוא לא נחמד. זורק איזו שעה. אני מסתובבת לצד של הבריכה ופתאום אני רואה שהיא מלאה מים. אני מלאת התפעלות מהטכנולוגיה של הקיבוץ שמצליחה למלא את הבריכה תוך שניה, אבל אנחנו כבר בדרך החוצה. 

חני הולכת לפני כי היא ממהרת וכשאני יוצאת הולכת מאחורי אשה קיבוצניקית צעירה עם שני ילדים, הם גם לא נחמדים. האשה אומרת – לי או לא לי – אני אקח לך את הגלגל הזה. אני מתעצבנת מאוד, אני גם גבוהה ממנה, אז אני נעצרת, מסתובבת אליה ואומרת לה משהו אלים מאוד, בסגנון  – אני הולכת לדפוק לך כזאת מכה בראש שהמוח שלך יהדהד מאוזן אחת לשנייה, את עדיין רוצה לקחת לי את הגלגל? היא נבהלת ואני הולכת משם. 

אצל חני אני אומרת לה שאין ברירה, אני חייבת למצוא לי בית באזור של תל אביב או להיכנס שותפה לדירה בתל אביב עצמה, למרות שלא בטוח שבא לי לגור שם שוב. 

באח הגדול שבוע לפני הגמר פתאום יש חדר מלא באנשים שאמורים להיכנס אל הבית, ואני לא מבינה למה ומה הם עושים פה. אחד מהם חוזר ממילואים.