סאמח וליאת, ליאת וסאמח. מה היינו עושים בלעדיכם, תגידו? איך היינו מעבירים עוד ארבעה ימים נטולי אווליואיישן, אם אם לא היו לנו קצת צווחות, דם חם וזעם צודק על הבוקר? למזלנו סאמח הוא איש שמדקדק בפרטים, מה שמסביר את הדחיפות בה תרגם לליאת את חוות הדעת של ההוליוודים על הטריילר של הסרט שלה, "השקר הגדול", כשהוא מקפיד על האמת הקטנה.  

לא פראיירית. ליאת בנאי מצטרפת לתנועה

כל חטאו של סאז היה שהוא תרגם את "D Movie" ל"סרט סוג ד'". לא ש"D Movie" זה ביטוי שכל כך קשה להבין את המשמעות שלו, אפילו בשביל מישהי שהעידה על עצמה שהיא "לא סתומה, אלא רק סתומה באנגלית". מצד שני, יש משהו גם בטענה של ליאת. זכותו של אדם להדחיק היא אחת הזכויות החשובות בקיום האנושי, אם לא החשובה שבהן, ולאף אחד אין רשות לחמוס אותה ולדחוף אדם אחר אל מתחת לגלגלי-המציאות.

להמשיך לקרוא

בימים קשים אלה, ימי בין המיצרים, בין הכיסאות, בין העונות של "האח הגדול", "לה לה לנד 2" מתפקדת על תקן אדולן חיוני, וב"אח הגדול" המכונה "לה לה לנד 2" הפייבוריט שלי הוא אלי זולטא. לא שאני בונה על המקום הראשון בעונה (הסיכוי שאלי ישי יתאסלם ויצא מהארון גבוה יותר), אני פשוט אשמח אם הוא לא ירד ממסך הטלוויזיה שלי.

אלי זולטא, לוקחים קצת וזה עובר

בזמן ששיר ושרית, שלפי התסריט בטח אמורים כבר להיות עמוק בשיחת 'יחסינו לאן' השלישית שלהם, מנהלים מסכת חיזור עצלה, בוסקילה עסוקה בהעלאת קורבנות למיתרי הקול שלה, ליאת מבייצת וסאמח מתעקש שלא לייצר עניין (או אם לצטט אותו, "לא כל מה שערבי עושה צריכה להיות לו משמעות"), זולטא הוא היחיד שמביא את הגלאם האמיתי לכל העסק.

זולטא הוא בריית-ריאליטי מפתיעה ומלאת סתירות. רגע אחד הוא תינוק מגודל, עובר בן 40, פודל שמוציא את הראש שלו מחלון של מכונית נוסעת ומשתאה על הרוח, שניה אחרי זה הוא חד, עוקץ, מאתר נקודות תורפה, אכזרי כמעט. נע בין מודעות עצמית ואבחנות לסוג של אוטיזם, בין נאיביות לממזריות. הוא זה שיודה בחן שהוא מפחד מהמים, ויענה "אמא שלי" על השטיח האדום בכנס הכפילים, כשג'ואן ריברס שואלת אותו מה מקור ההשראה לשירים שלו.

כל העולם במה וכל החיים אוואליואיישן, והשואו לא נגמר, והכי מענג – אני מאמינה לו. גם כשהשופטים טוענים שהוא גימיק (ג'ו קוקר פוגש את מיט לואוף ואת אוזי ושלושתם בקריז על פחמימות) אני מאמינה שהוא לגמרי שם. אין רווח בין אלי זולטא לחולצה שלו, זו שהוא לא כיבס מכתה ד', ואין רווח בין זולטא לאימאז' שלו. הוא צמוד אליו יפה-יפה, הוא הוא.

"ימים של אהבה" זוכה לעדנה מחודשת

טוב היות הזולטא. מי עוד היה מפיק לכם טייק אוף קורע על "ימים של אהבה" של מאיה בוסקילה? מי עוד היה מעמיד מראה (מרזה) מול השגעונות שלה? מי עוד היה דוהר לווגאס על מוסטנג עם פמלה אנדרסון ומשאיר את השאר בביצת האיווליואיישנס? מי עוד יתן קונטרה לקובי פרץ, כי הוא מכיר אותו עוד משושנה מהדגים והשולה מהמכולת בכפר שלם? כמו שזה נראה מפה, זולטא הוא אולי היחיד שם שאשכרה בא ליהנות, ולתחושתי שלטון הזולטא ילך ויתבסס ככל שהבחירות יתקרבו. בחירות? התכוונתי לגמר.

ואפרופו דיקטטורה, השבוע סוף סוף נשבר המונופול של מאיה בוסקילה בכל המשימות, האווליואיישנס ושעות השינה בבית. שרית לקחה את הסשן ושיר לקח את ההערכה (נשבר לי מלכתוב כל פעם אווליואיישן, זאת מילה לועזית!), וגם קבע תקדים מעניין: במקום שהוא יתאים את עצמו למיטת הסדום של השופטים וינענע כי בלטיני מנענעים, שיר הקשיח עמדות והודיע שהוא לא מזיז אצבע. השופטים דווקא היו אלו שהתקפלו והעניקו לו את הניצחון, מה שמראה שלפעמים האמריקנים אוהבים אותנו הארד טו גט.

ההסבר שלהם: מכיוון שאנחנו עובדים במיוזיק אינדאסטרי, אולי הגיע הזמן לבחור מישהו – הפתעה! – בגלל היכולות הווקאליות שלו. אם זה ממש יגרום לאנשים להקשיב לו ולאהוב אותו – סבבה (או כמו שהגדיר את זה אחד השופטים – כשיש לך להיט, אתה יכול לעלות לבמה ולהפליץ, ועדיין אנשים ירימו את הידיים ויצרחו). אם לא, תמיד אפשר להפעיל עליו שטיפת מוח נקודתית ולהכריח אותו לזוז.

שיר לוי משתזף לאורה של הצלחה

בקרוב: קובי פרץ מגיע לווילה. כלומר יאיים שוב שהוא מגיע ובינתיים יחלק לכולם עוד משימות שאיש לא יבין למי הן נחוצות. אז לא הבנתי, למה קובי בא, בעצם? (או כמו שניסח את זה שיר "לא הבנתי למה קובי בא בעצם"). קובי נחוץ לחבורה הזאת כמו גור קיפודים זכר לאישה בנידה. הוא רק יפר את האיזון ויציק לכולם ואף אחד לא יבין ממילא מילה ממה שהוא אומר. אז אני יודעת שכבר צילמתם והכל, אבל העורך עדיין יכול לעשות לנו את הטובה הזאת ולהשאיר את קובי בחוץ ולתת עוד זמן מסך לזולטא.  

He Said She Saud

♦ א-שאוט אאוט לעורכים המוזיקלים, שיר הסיום פוגע כל פעם מחדש.

♦ אבחנה: "יש בתוכך פושע קטן, עם כל ה'אבא שלי' 'אמא שלי'" – פסטר לשיר, מוכיח יכולות קריאה בקרביים.

♦ מתמטיקה: "מאיה היא המפקדת והשאר הן זהבה ושלושת הדובים" – זולטא על מאיה, ליאת ושרית, מפגין יכולות ספירה מרשימות.

♦ מטאפורה : "היא היתה משוחררת כאילו היא עכשיו מופיעה באיזה חתונה, אבל שיכורה"  פסטר חולק את הידע שלו על הנאות החיים

♦ אלטרואיזם: "היא מדבקת? חיבקתי אותה שעתיים!" בוסקילה על שרית שנדבקה בווירוס המדרגות בשעה שנפלה מהגרם. 

(עוד על השבוע שהיה ב"לה לה לנד 2" בגיליון "פנאי פלוס" שיוצא היום! באמת!)