נסעתי במושב ברחוב של הבית קברות, הגעתי לחדר עם שלושה קירות ועם המון תאי דואר ישנים, צבועים בצבע שמן סגול, ושמעתי פכפוך של מים וזה גרם לי אושר. היה משהו מאוד נעים ושקט ושלו.

המשכתי לרכב על האופניים והגעתי לעוד חדר, יותר גדול, גם מלא תאי דואר. גם סגול. הפעם ראיתי את המים שפכפכו, וראיתי איש שנראה כמו מכשפה ולבוש כמו מכשפה, מתקרב בשביל. היתה שם ילדה שאמרה לי שהוא רק נראה כמו מכשפה, והאיש באמת חייך לעצמו שהוא הלך.

הקשבתי לשקט ולפכפוך של המים וזה גרם לי אושר. כל כך אושר שהתחלתי לבכות מתוך שינה מרוב אושר ולא יכולתי להפסיק.

חלום שאני גרה בקיבוץ אצל חני. בעקרון אני גרה בַּדירה בחשמונאים, אבל בגלל שאני עובדת במקום תובעני כרגע ולא הייתי בבית מלא זמן, אז מישהי אחרת נכנסה לחדר שלי. לחני יש תינוק קטן ששוכב על סדינים לבנים. היא קצת עסוקה ולא תמיד יש לה זמן אלי. אני רוצה לעשות יוגה ובעיקר ללכת לבריכה של הקיבוץ. 

היא לוקחת אותי לבריכה של הקיבוץ, אני הולכת עם גלגל הצלה ילדותי מתחת לבתי השחי, זה משום מה נוח לי מאוד, מרים לי את הכתפיים. אנחנו מתקרבות ואני רואה שהבריכה ריקה, אין בה מים בכלל. יושב שם איזה בן-נוער, שאמור לשמור על הבריכה, והוא בכלל מוכר כרטיסים להצגה עם גילה אלמגור. הוא לא נחמד. אני שואלת אותו מתי יהיו מים בבריכה אבל הוא לא נחמד. זורק איזו שעה. אני מסתובבת לצד של הבריכה ופתאום אני רואה שהיא מלאה מים. אני מלאת התפעלות מהטכנולוגיה של הקיבוץ שמצליחה למלא את הבריכה תוך שניה, אבל אנחנו כבר בדרך החוצה. 

חני הולכת לפני כי היא ממהרת וכשאני יוצאת הולכת מאחורי אשה קיבוצניקית צעירה עם שני ילדים, הם גם לא נחמדים. האשה אומרת – לי או לא לי – אני אקח לך את הגלגל הזה. אני מתעצבנת מאוד, אני גם גבוהה ממנה, אז אני נעצרת, מסתובבת אליה ואומרת לה משהו אלים מאוד, בסגנון  – אני הולכת לדפוק לך כזאת מכה בראש שהמוח שלך יהדהד מאוזן אחת לשנייה, את עדיין רוצה לקחת לי את הגלגל? היא נבהלת ואני הולכת משם. 

אצל חני אני אומרת לה שאין ברירה, אני חייבת למצוא לי בית באזור של תל אביב או להיכנס שותפה לדירה בתל אביב עצמה, למרות שלא בטוח שבא לי לגור שם שוב. 

באח הגדול שבוע לפני הגמר פתאום יש חדר מלא באנשים שאמורים להיכנס אל הבית, ואני לא מבינה למה ומה הם עושים פה. אחד מהם חוזר ממילואים. 

חלום שאני משתתפת בריאליטי כלשהו, כמה אנשים בתוך בית. כל מיני סצנות שאני גם משקיפה מהצד על הסיקור של התוכנית הדי מצליחה וגם נמצאת שם. היה רגע שהלכתי לשירותים והיתה לי עצירות, והיה רגע שתכננו איזו משימה ואני הצעתי שנעשה אותה כמו עיתון בידור, שנקרא לזה חדשות המצב, או משהו כזה, וסיפרתי על מדור הרכילות של ויינט איך הוא היה, שזה עניין של תפיסה או גישה וזה יכול להיות מאוד מצחיק. בסך הכל הרגשתי שם מאוד טוב ושהוצאתי את עצמי וככה זה גם היה נראה בסיקור.

להמשיך לקרוא

הייתי עם נירית באיזה בית קפה ספרייה, היו שם עיתונים ישנים כרוכים בכריכות ענקיות כמו בבית אריאלה. קראתי באחד מהם ובאמצע העיתון נתקלתי בכמה שירים של אברהם חלפי שאני לא מכירה. בדקתי שאף אחד לא רואה והוצאתי בעדינות את דף האמצע מהסיכות קיפלתי ושמתי בתיק. הייתי חייבת שזה יהיה שלי. המשכתי לקרוא וראיתי שהשירים ממשיכים, הוצאתי עוד דף וקיפלתי בלי שאף אחד יראה. השירים היו יפים. את השאר כבר לא העזתי להוציא.
יצאנו משם, בדרך לאיזו מהפכה או משהו. עברנו דרך מערת גיר, היינו צריכים לרדת למטה ונירית לא רצתה לרדת, הסתכלתי וראיתי שעומדים שם שני תאילנדים עם כיסויי פנים שמשום מה נראו מאיימים. טיפסתי בחזרה.

אחר כך אני ואמוץ היינו צריכים ללכוד ציפורי שלו כחולות, שתיים לפחות, כדי לעשות איזה.. שחור? רדפנו אחריהן גם במתחם של המזבח, ושם תפסנו שתיים, אחת כל אחד. קצת ריחמתי עליהן. אחר כך חזרתי לחדר שלי אצל ההורים, הייתי אמורה לתת למישהו לישון שם, תומר יוסף סמולרצ'יק כזה אבל לא הוא. פנים מחודדות. חסר ביטחון. הצעתי לו לראות טלוויזיה. אחר כך הגיע ד. ג. ושכבנו.

חלום שאני ואמוץ הולכים לרופאת פיריון, והיא מנסה לפתוח במחשב שלה את הצילומי רחם שלי, אבל משהו לא עובד והיא לא מצליחה. אולי בגלל הגרסה של האופיס. אנחנו נורא נלחצים ואז אמוץ מציע שננסה במחשב של המזכירה שלה. אז היא הולכת לשם ושם זה דווקא נפתח, אז היא מסתכלת עליהם ואומרת "ראיתי כל מה שאני צריכה לראות". ואז אנחנו חוזרים לחדר והיא מתחילה לספר לי שהחצוצרות שלי מנוזלות. ואז אני נכנסת לאמוק ומנסה להראות לה את התוצאות של הבדיקות שלי במכבי אבל אני מנסה להקליד במחשב שלה את השם והסיסמא שלי והיא מתעצבנת עלי ואומרת בקול רם שאני אתן לה לנהל את המרפאה. 

אחר כך היא אומרת שהחצוצרות שלי חולות ושאני צריכה להוציא אותן ושהן כולה בעובי של כמה מילימטרים ולא צריך לעשות מזה סיפור. לאמוץ היא אומרת שהבדיקת זרע שלו מעולה אבל גם לא מעולה, ובעצם היא יכולה להגיד לו מה שהיא רוצה, כי זה כמו פילוחי רייטינג, היא יכולה לקרוא את התוצאות לפי מה שבא לה. 

בחלום כבר הייתי על סף התמוטטות עצבים, אבל אמוץ לחץ לי את היד חזק וסימן לי להירגע, ואז גם הרופאה נרגעה. החדשות הפחות טובות הן שהסטטיסטיקה לא בעניין שלי כל כך. החדשות היותר טובות הן שהיא עשתה לי אולטרסאונד ואמרה לי שיש לי רחם יפהפה (שלוש שכבות). 

בחלום אחר הייתי אמורה להשתתף באיזו תוכנית טלוויזיה ועשיתי המון פן. 

הייתי במן תוכנית כמו האח הגדול. אחת המשימות היתה לשחק כדורסל על משטח דשא בחלל סגור. זה היה באיזה קיבוץ או משהו, ולחלל הזה היה חלון קטן לאולם ספורט האמיתי של הקיבוץ, ששיחקו בו כדורסל באמת באותו הזמן, נדמה לי כושים.
המשחק בתוכנית היה משחק של קבוצת בנות, הגעתי לשם מבחוץ כשהבנות כבר שיחקו על הדשא עם כדור שאינו כדורסל, יותר כמו כדורים מעאפנים כאלה מגומי. לבשתי מלא בגדים והייתי צריכה להוריד אותם כדי לעלות על המגרש. הבנות שיחקו ואני בינתיים ניסיתי להתפשט ולהוריד את כל השכבות.
זה לקח לי שעות. לא הצלחתי כמעט להוריד אף בגד ובינתיים המשחק המשיך בלעדיי. ניסיתי להוריד את החולצה ואז המכנסיים כי היה לי קצר ממתחת, וזה היה נורא קשה. בסוף הצלחתי, וכשעליתי על המגרש דשא חלק מהבנות כבר יצאו מהמשחק, אבל אני לקחתי את הכדור והתחלתי לשחק, הרגשתי כל כך קלה וניתרתי עם הכדור. הוא קצת היה מעפאן ולא תמיד קפץ כמו שציפיתי, אבל אני הייתי כל כך בכושר שזה בכלל לא הזיז לי.
היה איזה רגע שחלק מהטבעת התקפל, והיו כמה שלבי ברזל כמו סולם מתחת לטבעת, אבל גבוה, ופשוט נעמדתי מתחתיה ובניתור הגעתי עד אל הראשון, ומשם טיפסתי ביד אחת עד לטבעת וקיפלתי אותה בחזרה, וירדתי והמשכתי לשחק.
שמעתי ברקע קולות של אנשים מתפעלים.

אמא אמורה לבוא לבקר אותי דרך איזה סבך. היא באה והשיער שלה ארוך ושחור ופזור, כמו בתמונות. למחרת היא רוצה ללכת לאנשהו, אני יודעת שזה לא כדאי כי יש בחוץ אנשים שחוטפים אנשים והורגים אותם.
היא הולכת בכל זאת כי ברגע של פיזור דעת נתתי לה ללכת. עובר זמן והיא לא חוזרת. אני יוצאת לחפש אותה ולא מוצאת. מחפשת בסבך. האנשים שבחוץ מכחישים שהם חטפו אותה אבל אני מסתובבת עם ידיעה נוראית שהיא איננה לתמיד.
יש מן דמות שלה שכאילו מסמלת אותה, יושבת כמו בודהה. אני מחפשת אותה בין מחלפות השיער שלה אבל היא איננה ואני בוכה המון, למה נתתי לה ללכת.

אחר כך חזרתי לגינה של משפחת אשכנזי במושב. רפי אשכנזי הולך שם עם פרה, הוא כבר זקן. כל מיני אנשים מטיילים שם כי הגינה מאוד יפה. רפי מציע לי לעלות על הפרה. אני עולה ואז אני רואה שהוא מחזיק כוס ליד הבטן שלה ואליה מתנקז מן נוזל שקוף וסמיך מהעור של הפרה, והוא נותן לי לשתות את זה.

זה מתוק כמו סירופ ואני מתפלאה, הוא אומר שרק בימים האחרונים הנוזל הגיע לכזאת רמה גבוהה של משהו.שזה בריא. אני אומרת לו משהו על הפרה ומציינת לעצמי, כאילו בווייס אובר על עצמי בגוף שלישי, בעצם כל מה שהיא רוצה זה להיות מובנת.

אמא אמורה לבוא לבקר אותי דרך איזה סבך. היא באה והשיער שלה ארוך ושחור ופזור, כמו בתמונות. למחרת היא רוצה ללכת לאנשהו, אני יודעת שזה לא כדאי כי יש בחוץ אנשים שחוטפים אנשים והורגים אותם.
היא הולכת בכל זאת כי ברגע של פיזור דעת נתתי לה ללכת. עובר זמן והיא לא חוזרת. אני יוצאת לחפש אותה ולא מוצאת. מחפשת בסבך. האנשים שבחוץ מכחישים שהם חטפו אותה אבל אני מסתובבת עם ידיעה נוראית שהיא איננה לתמיד.
יש מן דמות שלה שכאילו מסמלת אותה, יושבת כמו בודהה. אני מחפשת אותה בין מחלפות השיער שלה אבל היא איננה ואני בוכה המון, למה נתתי לה ללכת.

אחר כך חזרתי לגינה של משפחת אשכנזי במושב. רפי אשכנזי הולך שם עם פרה, הוא כבר זקן. כל מיני אנשים מטיילים שם כי הגינה מאוד יפה. רפי מציע לי לעלות על הפרה. אני עולה ואז אני רואה שהוא מחזיק כוס ליד הבטן שלה ואליה מתנקז מן נוזל שקוף וסמיך מהעור של הפרה, והוא נותן לי לשתות את זה.

זה מתוק כמו סירופ ואני מתפלאה, הוא אומר שרק בימים האחרונים הנוזל הגיע לכזאת רמה גבוהה של משהו.שזה בריא. אני אומרת לו משהו על הפרה ומציינת לעצמי, כאילו בווייס אובר על עצמי בגוף שלישי, בעצם כל מה שהיא רוצה זה להיות מובנת.