חלום שאני מגיעה למושב, נוסעת שם על אופניים נדמה לי. אומרים שיש איזה מופע באזור של הדרך שבין הבית קברות לששה בתים, אני הולכת לשם, יושבת בלובי של האולם בזמן המופע. לידי ישב הנהג של האמבולנס שהגיע למקרה שמישהו יתעלף או משהו. לאט לאט יוצאים אלי כל מיני אנשים שהיו בשכבה שלי בבית ספר. הם כבר לא ילדים אבל הם נראים עדיין צעירים, צעירים ממני. יש להם פנים רחבות ובהירות ושיער חלק מאוד ועיניים רחוקות אחת מהשניה, ובאופן כללי מראה קצת מונגולואידי. הם באים אלי אחד אחד ואני מתחילה לחשוש קצת משיחת הקאץ' אפ שמחכה לי, ועוד פעם נדבר איפה אנחנו ומה אנחנו עושים. אבל הם מגיעים מאוד חיוביים, מן לב פתוח כזה. הם מחבקים אותי אחד אחד והם באמת שמחים לראות אותי, זה מוזר לי.
אחת מהן היתה דנה מירצקי, אני זוכרת שציינתי לעצמי בחלום. היא היתה בלונדינית וגבוהה, גדולה כזאת. מישהי לחשה לי באוזן מה נסגר עם הנהג השחרחר והחתיך הזה. לא הבנתי למי היא מתכוונת. אחר כך היה רגע של שתיקה כשכולם ישבו וחייכו ולא ידעתי מה להגיד אז אמרתי "נו, אז מה נסגר עם הנהג השחרחר החתיך? כולם הסתכלו עלי מוזר ואז הבנתי ואמרתי, אוקי, אז זה הנהג השחרחר החתיך, והצבעתי על הבחור שישב לידי. זה היה מצחיק. מישהי שישבה בצד השני שלי החליקה את היד שלה ושילבה איתי אצבעות. הכל היה כל כך תמים ואמיתי, מן אהבה של ילדים כזאת. לא הבנתי למה הם כאלה ורציתי עוד מזה והתחלתי לבכות והתעוררתי.

נסעתי במושב ברחוב של הבית קברות, הגעתי לחדר עם שלושה קירות ועם המון תאי דואר ישנים, צבועים בצבע שמן סגול, ושמעתי פכפוך של מים וזה גרם לי אושר. היה משהו מאוד נעים ושקט ושלו.

המשכתי לרכב על האופניים והגעתי לעוד חדר, יותר גדול, גם מלא תאי דואר. גם סגול. הפעם ראיתי את המים שפכפכו, וראיתי איש שנראה כמו מכשפה ולבוש כמו מכשפה, מתקרב בשביל. היתה שם ילדה שאמרה לי שהוא רק נראה כמו מכשפה, והאיש באמת חייך לעצמו שהוא הלך.

הקשבתי לשקט ולפכפוך של המים וזה גרם לי אושר. כל כך אושר שהתחלתי לבכות מתוך שינה מרוב אושר ולא יכולתי להפסיק.

חלום שאני גרה בקיבוץ אצל חני. בעקרון אני גרה בַּדירה בחשמונאים, אבל בגלל שאני עובדת במקום תובעני כרגע ולא הייתי בבית מלא זמן, אז מישהי אחרת נכנסה לחדר שלי. לחני יש תינוק קטן ששוכב על סדינים לבנים. היא קצת עסוקה ולא תמיד יש לה זמן אלי. אני רוצה לעשות יוגה ובעיקר ללכת לבריכה של הקיבוץ. 

היא לוקחת אותי לבריכה של הקיבוץ, אני הולכת עם גלגל הצלה ילדותי מתחת לבתי השחי, זה משום מה נוח לי מאוד, מרים לי את הכתפיים. אנחנו מתקרבות ואני רואה שהבריכה ריקה, אין בה מים בכלל. יושב שם איזה בן-נוער, שאמור לשמור על הבריכה, והוא בכלל מוכר כרטיסים להצגה עם גילה אלמגור. הוא לא נחמד. אני שואלת אותו מתי יהיו מים בבריכה אבל הוא לא נחמד. זורק איזו שעה. אני מסתובבת לצד של הבריכה ופתאום אני רואה שהיא מלאה מים. אני מלאת התפעלות מהטכנולוגיה של הקיבוץ שמצליחה למלא את הבריכה תוך שניה, אבל אנחנו כבר בדרך החוצה. 

חני הולכת לפני כי היא ממהרת וכשאני יוצאת הולכת מאחורי אשה קיבוצניקית צעירה עם שני ילדים, הם גם לא נחמדים. האשה אומרת – לי או לא לי – אני אקח לך את הגלגל הזה. אני מתעצבנת מאוד, אני גם גבוהה ממנה, אז אני נעצרת, מסתובבת אליה ואומרת לה משהו אלים מאוד, בסגנון  – אני הולכת לדפוק לך כזאת מכה בראש שהמוח שלך יהדהד מאוזן אחת לשנייה, את עדיין רוצה לקחת לי את הגלגל? היא נבהלת ואני הולכת משם. 

אצל חני אני אומרת לה שאין ברירה, אני חייבת למצוא לי בית באזור של תל אביב או להיכנס שותפה לדירה בתל אביב עצמה, למרות שלא בטוח שבא לי לגור שם שוב. 

באח הגדול שבוע לפני הגמר פתאום יש חדר מלא באנשים שאמורים להיכנס אל הבית, ואני לא מבינה למה ומה הם עושים פה. אחד מהם חוזר ממילואים. 

חלום שאני וטל חוזרות מאילת. היא יחפה משום מה, וזה כאילו היא הולכת את המרחק הזה ברגל למרות שאנחנו נוסעות אותו באוטו שלי. היא עייפה. אנחנו נוסעות והיא מלמדת אותי על כפתור סודי באוטו שיכול לגרום לו להאיץ במהירות. אני מנסה אותו ומאוד מאוד מרוצה, כי אחד הדברים שמרגיזים אותי ברכב סולר הוא ההאצה האיטית שלו. אני לוחצת עליו ופתאום האוטו מקבל כוחות חדשים והמנוע שלו בוער והוא נוסע במהירות וככה אנחנו עוקפים איזה אוטובוס שעצבן אותנו כל הדרך. 

אנחנו מגיעות לאיזה כפר. יש שם אנשים וחנות אחת שאנחנו קונים ממנה, לא זוכרת מה. בסופו של דבר אנחנו צריכות כבר לנסוע כדי שלא יחשיך. אנחנו משאירות להם משהו שמסמל את הציוויליזציה ונוסעות. 

חלום שאני משתתפת בריאליטי כלשהו, כמה אנשים בתוך בית. כל מיני סצנות שאני גם משקיפה מהצד על הסיקור של התוכנית הדי מצליחה וגם נמצאת שם. היה רגע שהלכתי לשירותים והיתה לי עצירות, והיה רגע שתכננו איזו משימה ואני הצעתי שנעשה אותה כמו עיתון בידור, שנקרא לזה חדשות המצב, או משהו כזה, וסיפרתי על מדור הרכילות של ויינט איך הוא היה, שזה עניין של תפיסה או גישה וזה יכול להיות מאוד מצחיק. בסך הכל הרגשתי שם מאוד טוב ושהוצאתי את עצמי וככה זה גם היה נראה בסיקור.

להמשיך לקרוא

הייתי עם נירית באיזה בית קפה ספרייה, היו שם עיתונים ישנים כרוכים בכריכות ענקיות כמו בבית אריאלה. קראתי באחד מהם ובאמצע העיתון נתקלתי בכמה שירים של אברהם חלפי שאני לא מכירה. בדקתי שאף אחד לא רואה והוצאתי בעדינות את דף האמצע מהסיכות קיפלתי ושמתי בתיק. הייתי חייבת שזה יהיה שלי. המשכתי לקרוא וראיתי שהשירים ממשיכים, הוצאתי עוד דף וקיפלתי בלי שאף אחד יראה. השירים היו יפים. את השאר כבר לא העזתי להוציא.
יצאנו משם, בדרך לאיזו מהפכה או משהו. עברנו דרך מערת גיר, היינו צריכים לרדת למטה ונירית לא רצתה לרדת, הסתכלתי וראיתי שעומדים שם שני תאילנדים עם כיסויי פנים שמשום מה נראו מאיימים. טיפסתי בחזרה.

אחר כך אני ואמוץ היינו צריכים ללכוד ציפורי שלו כחולות, שתיים לפחות, כדי לעשות איזה.. שחור? רדפנו אחריהן גם במתחם של המזבח, ושם תפסנו שתיים, אחת כל אחד. קצת ריחמתי עליהן. אחר כך חזרתי לחדר שלי אצל ההורים, הייתי אמורה לתת למישהו לישון שם, תומר יוסף סמולרצ'יק כזה אבל לא הוא. פנים מחודדות. חסר ביטחון. הצעתי לו לראות טלוויזיה. אחר כך הגיע ד. ג. ושכבנו.

חלום שאני ואמוץ הולכים לרופאת פיריון, והיא מנסה לפתוח במחשב שלה את הצילומי רחם שלי, אבל משהו לא עובד והיא לא מצליחה. אולי בגלל הגרסה של האופיס. אנחנו נורא נלחצים ואז אמוץ מציע שננסה במחשב של המזכירה שלה. אז היא הולכת לשם ושם זה דווקא נפתח, אז היא מסתכלת עליהם ואומרת "ראיתי כל מה שאני צריכה לראות". ואז אנחנו חוזרים לחדר והיא מתחילה לספר לי שהחצוצרות שלי מנוזלות. ואז אני נכנסת לאמוק ומנסה להראות לה את התוצאות של הבדיקות שלי במכבי אבל אני מנסה להקליד במחשב שלה את השם והסיסמא שלי והיא מתעצבנת עלי ואומרת בקול רם שאני אתן לה לנהל את המרפאה. 

אחר כך היא אומרת שהחצוצרות שלי חולות ושאני צריכה להוציא אותן ושהן כולה בעובי של כמה מילימטרים ולא צריך לעשות מזה סיפור. לאמוץ היא אומרת שהבדיקת זרע שלו מעולה אבל גם לא מעולה, ובעצם היא יכולה להגיד לו מה שהיא רוצה, כי זה כמו פילוחי רייטינג, היא יכולה לקרוא את התוצאות לפי מה שבא לה. 

בחלום כבר הייתי על סף התמוטטות עצבים, אבל אמוץ לחץ לי את היד חזק וסימן לי להירגע, ואז גם הרופאה נרגעה. החדשות הפחות טובות הן שהסטטיסטיקה לא בעניין שלי כל כך. החדשות היותר טובות הן שהיא עשתה לי אולטרסאונד ואמרה לי שיש לי רחם יפהפה (שלוש שכבות). 

בחלום אחר הייתי אמורה להשתתף באיזו תוכנית טלוויזיה ועשיתי המון פן. 

חלום שאני מנסה להשתיל לעצמי תכשיט שהוא יהלום בעין השלישית. עשיתי את החור במצח ומילאתי אותו במייקאפ, לפי ההוראות, ואז שמתי את היהלום, אבל אחרי כמה זמן הוא נפל, ומשום מה צץ דווקא על המצח של אבא שלי, שם הוא נדבק. הרגשתי מאוד לא מרוצה.
אחר כך פגשנו מישהי שבנתה לעצמה בית, מעץ ומבוץ. היינו אצלה בסלון, היא ניסרה בדיוק קורות לאיזה חלק בבית ונראתה מאוד מאושרת. יצאנו אתה לחצר שלה, היתה שם בריכה שהיתה מדופנת בבוץ, מלאה במים אבל בעצם יבשה. נכנסנו אליה ואמרתי לעצמי שגם לי תהיה פעם בריכה כזאת.
אחר כך יצאנו משם והלכו עלי כמה ג'וקים, אבל באופן מוזר, מאוד מאוד מוזר, זה לא הפחיד אותי והיה אפילו נעים.