לפני שנתפנה לסיפור המרכזי של המהדורה ונתפנה בכלל, אני רוצה לפתוח בידיעה המשמחת של הערב, בכל זאת מצאנו מה עוד קובי פרץ עושה ממש טוב חוץ מלהחריב את השפה העברית, וזה לעשות שכיבות שמיכה ולשרוק. קובי שורק כל כך יפה, שאם הייתי קופרמן הייתי מצווה עליו להחליף מעכשיו את כל הדיבורים שלו בשריקות, ומרוויחה פעמיים.
מסיבת אמצע ב"לה לה לנד 2", ועדיין מרגיש טרי כאילו הרגע חצינו את סף הדלת עם אורי פסטר על הידיים. אחת הסיבות שזה מרגיש כמו התחלה היא התחושה שאנחנו עוד מתחממים על קו הזינוק והסיפורים המעניינים אוטוטו יצאו לדרך. זה עדיין לא קרה, והאפיזודות של השבוע האחרון לא התחברו לסיפור קוהרנטי אחד. נכון, שליש מה'לה לה לנד'ים משתאים (שוב) מהרבנית הלסבית ("את יהודיה?" תוהה שרית) ורבים על מי ישיר כמה בשיר הנושא של התוכנית, ודה לוקו גם אמר "איי פיל איט" ו"יו נואו וואט איים סאיינג", אבל השבוע הזה היה מפוזר, גם אם עתיר ברגשות שאפילו הסוכן של ליאת בנאי יכול להמיר לשיר.
Reality and Dreams 