* רוצים להרכיב בעצמכם צמדים לדו קרב ב"דה וויס"? אז ככה עושים את זה. קחו מתמודד מאוד מנוסה וקצת שחצן, שדי בטוח בעצמו שהוא לוקח בהליכה ושימו מולו אנדרדוג מובהק, חסר ניסיון, שמקיא את הטחול מרוב התרגשות בכל פעם שהוא עולה על במה, ובטוח שהלך עליו לגמרי. את החזרות תערכו ככה שהמתמודד המנוסה מפגיז והאנדרדוג בקושי בולע את הטחול שהוא הקיא קודם מרוב חרדה. מספר שעות לפני הדו קרב הסבו את תשומת ליבו של המנטור לזה שהאנדרדוג מאבד פיקוס וביטחון, ותדאגו שהוא יקרא לו להתעורר על החיים שלו. השאר כבר יקרה לבד: האנדרדוג יתעורר על החיים שלו, יעשה רוקי ובדו קרב עצמו יתן את ההופעה של הלייף. המנטור יודיע שהוא 'הולך עם הלב' יבחר באנדרדוג. המתמודד המנוסה יאכל כאפה ולא יבין מאיפה זה בא לו, ועוד יצטרך לענות על שאלות מעצבנות של מיכאל אלוני, והאנדרדוג פשוט יתעלף מהתרגשות ויספק את ליטרת הדמעות והאדרנלין שלשמן הוא הובא. מה שהיה להוכיח.
לפני שנתפנה לסיפור המרכזי של המהדורה ונתפנה בכלל, אני רוצה לפתוח בידיעה המשמחת של הערב, בכל זאת מצאנו מה עוד קובי פרץ עושה ממש טוב חוץ מלהחריב את השפה העברית, וזה לעשות שכיבות שמיכה ולשרוק. קובי שורק כל כך יפה, שאם הייתי קופרמן הייתי מצווה עליו להחליף מעכשיו את כל הדיבורים שלו בשריקות, ומרוויחה פעמיים.
לוסיל בלרקמן והפלטה. כשהיינו צעירים
* בעניין לוסיל מה שמה – אין ספק שהיא מעצבנת, אבל רוב המתמודדים ב"דה וויס" הם לרוב בסך הכל ילדים לחוצים, עוד לא סיימו תיכון ואין להם מושג מהחיים שלהם, והם מגיעים בשלב הכי נפיץ וחסר ביטחון בחיים שלהם לסיטואציה שאין להם מושג איזה עוצמות היא הולכת להפיל עליהם. אז נכון שהם יכולים להיות מעצבנים לפעמים, אבל כשאתה מרכיב את הנבחרת שלך ממתבגרים בני 17 עם ברזלים על השיניים, שעד לפני דקה יכלו להשתרבב ל'בית הספר למוזיקה', אתה לא יכול לקחת מהם את זה, זה ההיי-טיים שלהם לעלות על העצבים. רוצה לומר שבמקרה הזה לפתח אנטי כלפי אישיות מתמודד ולהיכנס בו, זאת פריבילגיה שמנטור לא יכול להרשות לעצמו. אני לא אומרת שצריך להיות רכים כל הזמן, אבל הם חייבים לזכור שהם מגיבים מתוך החוסר ביטחון שלהם, לתפקד על תקן הורים.
אחרי שבוע שבו כולם שהו בדיכאון, הגיע השלב הבא – פריקת העצבים. זה התחיל בכוס קוניאק בלימוזינה והתדרדר עד שניסים ניסה לאסור על זולטא לפנות לליאת, כמו אחרון האייתולות, באופן שגרם לי להצטער שלא הזעקתי בזמן את שירותי ההדברה של חיליק בר.
זולטא וניסים. מי הוא חושב שהוא, אלן דלון?
אז זה נכון שזולטא הוא זה שהציק לניסים ראשון, אבל תסלחו לי באמת שאני לא אובייקטיבית, כי זולטא הוא בנאדם מעניין שבאין מושיק עפיה מחזיק על גבו את הציר הקומי של הסדרה, וניסים הוא סְחְלֶה אנושי, פרדו מיי פרנץ', שאם ירפה לרגע מהביצים שלו הן כנראה יִשַמְטו לביוב הקליפורני לבלי שוב ולא יחסרו לאיש. כן, אם לא שמתם לב, זולטא הוא הבנאדם המצחיק היחיד שנשאר בווילה, והוא לא צוחק כשעצוב. אני מניחה שאחת השאיפות שלכם היא לשלב קומדיה בסדרה המשודרת ביס קומדי, אז אל תצפו מהדוקטור לעבוד בתנאים לא תנאים. אם אתם לא רוצים – אין בעיה. תמשיכו לדכא אותו. יום אחד כולנו ניזכר בזה ונבכה.
אני יכולה להבין למה לא נוח לאנשים לראות מישהו שמעמיס חפצים על עגלה ורץ כדי להספיק לצאת מהכלוב (היום קיבלתי הסבר למושג היידי 'מחָפְּצֶה מנַמְצֶה' – לחטוף ולאחוז). אם הם מתעבים את החלק אצלם שנוהה אחרי החפצים האלה, זה באמת לוחץ. ואולי זה מקור הזעזוע מהפורמט "כלוב הזהב", כי אחרת קשה לי להבין מה הופך את "כלוב הזהב" לזוועה כל כך גדולה בעיניהם? פרסים הם פרסים, כסף או חפצים – היינו הך מבחינתי. אז מה ב"כלוב הזהב" כל כך לוחץ למבקרים?
חלום שבוב דילן מגיע לארץ. בהתחלה הוא טיפס על איזה גבעה, טיפסנו איתו ואני אמרתי באנגלית שזה מזכיר לי את השואה משום מה. הגבעה היתה ממוקמת במרוקו, היא היתה קדושה אולי. טיפסנו ואני מצאתי דרך חלופית קטנה להגיע לפסגה, ואז שמענו שרבקה מיכאלי גם באה לבקר באיזה גבעה ליד, ואני אמרתי לאמוץ, בוא נלך לשם, אם רבקה מיכאלי מטפסת על הגבעה הזאת בטוח יהיו קטעים.
בכל מקרה אחר כך דילן הלך לדבר בגלי צה"ל, ואני התווכחתי עם כמה אנשים בחוץ, כי מישהי שהיתה אמורה לתפוס איתנו טרמפ (לדיזינגוף! אפשר לחשוב, שתלך קצת ברגל מה קרה) רצתה לנסות להיפגש איתו, ואני רציתי כבר לנסוע. ומישהי אמרה שזה לא נעים ללכת ברגל הביתה, ואני אמרתי שזה לא נעים לחכות עשרים דקות או לכו תדעו כמה, רק כדי שהיא תוכל לפגוש את היז הולינס, בוב דילן.
בסוף ירדנו לשבת עם דילן בשולחן קבלת השבת. בדיוק קראו את בספר התורה לפי הסדר, ועלי דילגו כי אני אשה.
שתי מגמות סותרות ניכרו השבוע, לפחות מבחינת העריכה של הסדרה. האחד הוא קיצוץ מאסיבי של אלי זולטא, אולי מתוך מחשבה תמימה שהקריזיונרים שיושבים בבית כל כך מחכים למנה, שהם לא ישימו לב שמישהו ערבב להם אותה באבקת אפייה. זה הגיע לשיא בתוכנית הבוקר של קליפורניה, שם טרחו הקליפורנים לצאת לפרסומות שניה לפני שזולטא אכל להם את הראש עם הקטע שלו, אבל זאת היתה רק מטאפורה לאופן בו זולטא סונן מארבעת פרקי השבוע. דקות המסך הכי ארוכות שהוא קיבל לענייניו סבבו סביב אימוץ משוער של חמור לצורכי צדקה. ביזארי אפילו בשביל זולטא קיד. 
זולטא מלטף את בוסקילה כדי שאנחנו לא נצטרך
מישהו בהפקה של לה לה לנד עוד לא הצליח להפנים שזולטא הוא הכוכב שלהם. הוא מרים אותם כשיש להם פנצ'רים ומחזיק אותם כדי שלא יפלו על הג'אנט. הוא הג'ק של העונה, שלא לומר הג'ק דניאלס, הקלידן והישראלים בבנאדם אחד. תתמקדו בו! תנו לו לנצח! לא את התחרות, על הזין שלי התחרות שלכם, על המסך, דקות המסך היקרות שלכם. אל תפקירו אותן לשרית וחיבוק הדב שהיא מקבלת מהמשפחה שלה, לשיר וחיזורי הנפל שלו, לליאת והזוגי הנדחף שלה, גם לא לסאמח ובטח שלא למאיה בוסקילה, מה שמביא אותנו לנקודה השניה.
כי לא היה הרבה מה להגיד, למעט 'תעיפו כבר את ניסים עוז חזרה לארץ, למה הוא ממש לא בא לי טוב בתריס'. אם זה היה תלוי בי, היו משדרים השבוע את אפיזודת הברווזים של סאמח וזולטא שוב ושוב, במקום כל הפעמים שהתעקשו לדחוף לי את הטיפוס המעפאן הזה, שחוץ מלבצע בעצמו ירידה לצורך עלייה, הוא כבר עינג את עצמו בכל דרך אפשרית.
ניסים הוא אולי אחת מדמויות הריאליטי הדוחות ביותר שנתקלתי בהן בזמן האחרון. אם הוא היה פרובוקטור חכם – דיינו. אם הוא היה מייצר סוג של קאלט – דיינו. אפילו אם היתה לו נלעגות משעשעת כלשהי, שהיא באמת מפלטו של הנבל בכל מה שקשור לריאליטי – דיינו. אבל ניסים לא עושה כלום חוץ מלהגעיל את המסך ולהציף אותו בגזענות, בורות ומירי-רגביזם דוחים ברמות בלתי נסבלות, והופכים אותו לגיבנת של העונה, וכן, זאת כנראה הגיבנת השטוחה ביותר שנתקלתי בה מעודי. טוס, ניסים, טוס הביתה ואתם שם, תחזירו לי את הזולטא, אתם לא רואים שאני בקריז??
קודם כל – מברוק. זוכה ראויה לעונה ראויה. חששתי שליסה הולכת לקחת את זה מתחת לאף של שני האלה, בעיקר כשמלקולם הלך, אבל דניס זכתה ומתברר שהיא היתה זוכה אפילו אם מלקולם היה נשאר. מהמוצדקות ללא ספק. אהבתי אותה ואני חושבת שהיא ניהלה משחק חכם לפחות כמו זה של מלקולם, אם לא יותר, ובלי ספק נאבקה ביותר מהמורות וגדודיות ממנו.
מלקולם היה מנצח את המשימה אם רק היה מכניס את הכדור לפופיק
תכל'ס מלקולם דהר קדימה בעיקר בגלל חסינויות שצבר אבל במאני-טיים הוא פישל, ושם צפו הבעיות במשחק החברתי שלו. העובדה שדניס היתה זו שהצליחה להדיח אותו בסופו של דבר אומרת משהו על המשחק החברתי שלה (הבחורה השתתפה ושרדה בכל מועצת פאקינג שבט מתחילת העונה!), ולא, מלקולם, באמת שאין לך סיבה להתמרמר כשאתה היית זה שתכנן להיפטר ממנה בואכה הפיינל ת'רי מלכתחילה.
מסיבת אמצע ב"לה לה לנד 2", ועדיין מרגיש טרי כאילו הרגע חצינו את סף הדלת עם אורי פסטר על הידיים. אחת הסיבות שזה מרגיש כמו התחלה היא התחושה שאנחנו עוד מתחממים על קו הזינוק והסיפורים המעניינים אוטוטו יצאו לדרך. זה עדיין לא קרה, והאפיזודות של השבוע האחרון לא התחברו לסיפור קוהרנטי אחד. נכון, שליש מה'לה לה לנד'ים משתאים (שוב) מהרבנית הלסבית ("את יהודיה?" תוהה שרית) ורבים על מי ישיר כמה בשיר הנושא של התוכנית, ודה לוקו גם אמר "איי פיל איט" ו"יו נואו וואט איים סאיינג", אבל השבוע הזה היה מפוזר, גם אם עתיר ברגשות שאפילו הסוכן של ליאת בנאי יכול להמיר לשיר.
Reality and Dreams 