Reality and Dreams

1. ישנתי על גבעה קטנה ליד הבית של זאב טל, השכן שלנו. ראיתי בשמיים מטוס. מהמטוס נפל מצנח קטן וזוהר, וירד בדיוק לידי. ראיתי שקשור אליו כדור גומי קטן. כשהוא נחת נבהלתי מאוד, חשבתי שמדובר בפצצה. ישר לקחתי את הדברים שלי וניסיתי להסתלק משם, אבל הצלחתי לזוז רק לאט. אחר כך ראיתי סירטון שמראה שלפעמים פשוט אנשים זורקים דברים שהם לא צריכים מהמטוס. הם פשוט מקווים שזה לא יפול על אנשים. הבנתי אותם.

2. פגשתי באיזה בר את לילך, התאומה של לימור, שנפטרה מסרטן. היא ישבה שם עם עוד מישהי, ואני ישבתי עם מישהו. התברר שזה היה בר של לסביות. אמרתי למישהו שהיה לידי שתמיד היתה לי תחושה שהיא לסבית. מישהו מבוגר שישב לידן העיר לי משהו, ואני אמרתי לו "בסדר, איש שאני לא מכירה שמתערב לי בחיים בלי שום סיבה נראית לעין". הבחורה שהיתה עם לילך צחקה. לילך לא צחקה כי היא דקה קודם הלכה משם לרגע, אבל אם היא היתה, אני בטוחה שהיא היתה מעריכה את הרגע הזה.

3. הלכתי ליד בית העם לכיוון האנדרטה. בדרך עברתי ליד הרפת של חיימסון. נכנסתי לשם כי התגעגעתי לרפת שהיתה לנו פעם. היתה שם מכלאה של עגלים ושל פרים בוגרים, עם קרניים. הם לא היו ממש סגורים שם, לא הבנתי למה. הצלחתי להרגיז קצת אחד מהם, העניינים יצאו מכלל שליטה והוא יצא מהמכלאה והתחיל לנגוח בי. אני ברחתי קצת, ניסיתי לתפוס אותו אבל הוא כבר היה עצבני. קראתי למישהו מחיימסון ואמרתי לו שברח להם פר. הוא אמר לי להכניס אותו מאחורה, אבל כל פעם שתפסתי אותו בקרניים התברר לי שבכלל תפסתי את הכלב שלהם. בסוף הצלחתי איכשהו להכניס אותו מאחורה ולברוח משם. בדרך אמרתי לעצמי שאולי אני אכנס להציע להם שאני אעבוד שם מידי פעם.

4. הלכתי ברחוב ליד, מול הגן שעשועים. היה שם איזה לופט ענק, וחשבתי לעצמי שאפשר לפתוח שם מכון כושר, למרות שכבר היה מכון כושר במושב. קפצתי קדימה כמה זמן וראיתי איך כמה אנשים שעבדו בחדר כושר שלי, המצליח, הולכים לרגל בחדר כושר הקודם, שלא הולך להם כל כך, ורומזים שמסריח שם.

להמשיך לקרוא

חלום שהתערבב עם המציאות. בלילה קמתי להשתין ואז שמעתי מים זורמים מלמטה, התברר שהצינור מתחת לדק בחצר שוב נסדק והמים זורמים החוצה. יצאתי החוצה וסגרתי את השיבר. אחר כך חלמתי שאני ואמוץ גרים בבית מקרטון, אמוץ מרים את הגג כדי לאבק את כל הבית, וזה היה למורת רוחי. אחר כך הסתובבנו בחצר, ואז היתה רעידת אדמה. נפער סדק עצום באדמה ואני זוכרת שנפלתי, ושהאדמה רעדה ואני חשבתי לעצמי – יכול להיות שאלה השניות האחרונות שלי בחיים. יכול להיות שזה ממש קורה. אחר כך האדמה נרגעה, ואני עמדתי ליד הסדק – אמוץ נעלם, אבל לא חשבתי שקרה לו משהו – ולידי עמדו כמה אנשים, אחד מהם היה אדם, חיים כהן.

דיברנו ביננו ודיסקסנו מה צריך לעשות. אני חשבתי שצריך להתרחק מהסדק, ואדם הסכים איתי, אבל הוא ניסה לקפוץ מעל הסדק ולא הצליח, הוא נחת לתוך הלבה הבוערת שבערה בתחתית הסדק. ידעתי שזה רק עניין של זמן עד שיבואו עוד רעידות אדמה.

הלילה שמרתי על הבית של בר רפאלי. לפני זה ישבתי איתה על ספסל, רציתי להגיד לה משהו ולא ידעתי מה, אז אמרתי "וואו, השיער שלך במצב מצוין". אחרי זה שמרנו לה על הבית. אני הלכתי לשירותים וישבתי על כסא ליד האסלה, כי האסלה היתה מלאה מים גועשים שהיו במצב הצפה מתקדם. כל הזמן הם עלו עלו, עד שבסוף הציפו את האסלה. אחר כך קמתי מהכסא והתברר שבזמן שישבתי עליו התבלבלתי ועשיתי פיפי על הכסא.

לרפאלי היה קטע כזה, שהיא היתה מחשבת כל מיני מספרים על אנשים ומחלקת או מכפילה ואומרת להם דברים על עצמם.

זבוב עם כנפיים אדומות

בהתחלה הייתי באיזה תוכנית טלוויזיה, יותר נכון באיזו מסיבה. היתה שם בחורה אחת שיצאה עם כמה בחורים בו זמנית, ואיך שחזרנו הביתה חשבתי שזאת יכולה להיות סדרת טלוויזיה מגניבה. אחר כך ישבתי באיזה חדר ואבא שלי בא. הוא דיבר עם מישהו שהוא לא אני, ואני ראיתי שעל המצח שלו יושב זבוב ענק, עם כנפיים אדומות. על הכנפיים היה ציור של מגן דוד. זה דחה אותי מאוד, לא יכולתי להסתכל על זה ממש. שמתי את הראש מתחת לשמיכה. חוץ מהזבוב התחיל להסתובב לו סביב הקרחת גם פרפר. אני זוכרת שחשבתי שזה בגלל שיש לו איזה פצע.

משום מה את האחרים בחדר זה לא הטריד בכלל. צעקתי לו "אבא! יש לך זבוב ענק על הראש!". הוא לא התייחס כל כך.