Reality and Dreams

1.

נראה לי שלא מעט מהאנשים שאני מכירה כבר ראו לפחות פרק או קטע מפרק של "מגש הכסף", שתעלה מחר בערב בערוץ 8. סביר להניח שבקבוצת המשוכנעים שאני משתייכת אליה כמעט כולם כבר נחשפו לבאזז ויודעים שהיא קיימת. אבל לפעמים עולה צורך לכתוב או להגיד משהו לא בשביל להעביר מידע או תוכן, אלא פשוט כדי שירשם איפה שהוא שהתוכן הזה דוסקס. שהנושא עלה. כי כשמשהו מוצף בצד אחד של הפייסבוק, אז גל גדול לוקח אותו עד לצד השני של הטוויטר, וכשאתה מגלה שלעוד מישהו אכפת יש לזה כח ומשמעות. אז זאת אני, נותנת את התרומה הקטנה שלי במאמץ לצבירת מאסה.

2.

בחיים לא צפיתי במשהו שעורר בי כל כך הרבה יאוש ותקווה בו זמנית. כל כך כעסתי מול הטלוויזיה, הבטן שלי התהפכה והתהפכה והרגשתי חוסר אונים ברמות שכבר ממש התקשיתי להכיל. כעס. יאוש וחוסר אונים. אף אחד לא הסביר לי מעולם בצורה ברורה כל כך מי ועד כמה – סלחו על הצרפתית שלי – דופקים אותי בתחת. אלנבי 40? הצחקתם אותי. אנחנו בובת המין של האנשים שמניעים את הכסף שלנו מצד לצד אבל לעולם לא נותנים לו לצאת מהעיגול. מי יתן וכל האנשים שנדפקים בתחת יתעוררו כבר ויריחו את הצחנה, כי אנחנו פשוט מוקפים בחרא.

3.

ואי הבנה. איך שאני לא הופכת את זה אני לא מצליחה להבין – האנשים האלה, שבסופו של דבר הכסף מוצא את דרכו אליהם, התשובות והעופרים והדנקנרים, למה הם צריכים כל כך הרבה כסף? ברצינות, עד כמה מופקר ופזרני אורח החיים שלהם שהם זקוקים לכל כך הרבה כסף כדי לקיים אותו? למה הם נאבקים עליו בכזאת אגרסיביות קשת עורף כאילו הם בקריז? כמה כסף למען השם צריך בנאדם אחד?

4.

ומצד שני הידיעה שכשהקיא עולה למעלה זה סימן שהגוף דוחה אותו. אז נכון שאין דרך לעצור אותו ועכשיו זה מגעיל ומרגיש חרא, אבל אחר כך כבר נרגיש יותר טוב. אז זה כנראה סימן שמשהו מתחיל לקרות.  אז אני אומרת, אם המושג צפיית חובה נוצר בשביל משהו, זה בשביל "מגש הכסף". אלוהים אדירים,. הלוואי ותלמידי תיכון היו צריכים לצפות בה כחלק מתוכנית הלימודים. הלוואי והייתי יכולה להכריח כל אזרח לצפות בסדרה הזאת. לדחוף להם קיסמים בעפעפיים, להשקות אותם בקפה שחור ולהכריח אותם לצפות.

5.

החלק הכי חשוב בסדרה הוא החלק האחרון בכל פרק: מה אנחנו יכולים לעשות. לא שאני אופטימית בקשר לבחירות הבאות או שאני מאמינה גדולה בלצאת לרחובות, אבל אני כל כך שמחה שיש כמה אנשים שכן. בפעם הראשונה הרגשתי שמישהו מאחה את הקרעים לתמונה כוללת. גיא רולניק איז און פייר בפרק הראשון, ירון זליכה הוא בוכנה שאני מודה לבורא עולם על קיומה ודני גוטווין הוא פשוט מצפן, ודורון צברי שחיבר את כל האנשים האלה יחד. בחיי, הלוואי והיה לי פרומיל מהנחישות ותחושת השליחות שלהם. אני רוצה לחבק אותם או להצביע להם, או שניהם. בינתיים אני אסתפק בלסמן V קטן ליד השם שלי בדף הנוכחות ולהגיד להם תודה.

6.

תודה.