Reality and Dreams

נפתח באנחת רווחה: קארין הלכה. הבננה בכתה, התפוזים הזילו דמעה אבל אני שמחתי, כי קארין היתה הבנאדם הכי פחות מעניין בבית בשלב הזה. יותר מזה – בכל פעם שהיא דיברה הרגשתי שהיא משחקת בהצגה אינסופית שהמסך אינו יורד בה מעולם. היה לי מאוד קשה להאמין למילה שלה עוד לפני חשיפת המקרה החמור שהטריד עם שלם בימים האחרונים – החלקת לשון על לשון. קארין שילמה את המס שלה לחברה – יצרה לאנה, אחי וגם קצת לדנית איזשהוא קו עלילה דרדלה שהשאיר אותן בבית, סגרה את המיצייה בפעם האחרונה והלכה.

אנה ואחי מתפקרים

אנה ואחי צריכים להודות לקארין, כי לבד הם לא היו מצליחים לעשות את זה. חיות הפּוּך המסעירות האלה, שבטוחות שכל הסמקה שלהם מרעידה את הלבבות בבית, ובעיקר אנה שמשוכנעת שאם היא תישן עם מישהו במיטה זה אומר שהיא.. מה בעצם? אף פעם לא הבנתי את החשש הזה מלקיים זוגיות בתוך הבית. מה הקטע? הם פוחדים להיתפס כמופקרים? איך הם עדיין לא הפנימו את הנוסחה הפשוטה שמיקיאגי ניסח בבהירות בחדר האח: אם לא מבדרים – אז לא נשארים? בשיחת הפיוס אנה ניקרה את אחי על השפתיים וחתמה ב"זה היה מרגש הנשיקה הזאת עכשיו" (ומייד צפה לי שורה משיר של שלומי שבן, "וכשרצתה לחלץ מין סביר היתה מכריזה אנחנו מין מדהים"). ככה או ככה, אחרי שהתברר שארבעת הילדים בבית הם הבנים הפחות מועדפים על ידי הצופים, הפרק ששודר אתמול הצליח להשאיר את אנה ואחי בבית ונתן להם עוד צ'אנס.

אני חייבת להודות שהעונה הזאת מאוד מוצלחת, ולא רק בהשוואה לעונה הקודמת. אין מה לעשות – מריבה ואהבה הן שני עמודי התווך של האח, ואת שניהם צריך לדעת לנהל. יש מריבות שמעניין להקשיב להן, מתחשק לקחת צד, לצדד כמו שאומרים בבית האח. מהבחינה הזאת, ההדחה של שונטל היתה מפתיעה בעיני. נכון שחלק לא קטן מאופן התקשורת שלה היה השתנה אקטיבית למוחות של הסובבים אותה, אבל היא עדיין ישבה טוב בנישת "הדייר שעושה המון רעש ובלגאן", ומהדייר הזה נדמה שאף אחד לא רוצה להפרד– לא הצופים ובטח לא ההפקה – למרות שתכלס הוא טיפוס מתיש משהו, שלעולם לא זוכה לנקודת תצפית על הדבשות שלו עצמו.

שונטל, למרות האינטליגנציה וההומור שלה, היתה לא קלה לעיכול. האופן שבו היא ארבה לכל מילה רק כדי לעוט עליה כעל שלל ולצווח עוד קצת, היה מטריד. ממש כמו בנס פח השמן, הספיקה מילה אחת קטנה כדי לתדלק אותה לנאום של שעות שנועד להבהיר לך שהצדק איתה. היא צדקה וצדקה וצדקה ולעולם לא נחה, עד כדי כך שאתה נשען לאחור בספה שלך ומתחנן שיחזירו את אלעד. המקרה העצוב של שונטל הוא שלפעמים כשהיא יצאה מהסרט שלה, שפשפה את העיניים והתרגלה לאור, היא הצליחה לעורר אמפתיה. אבל זה קרה בעיקר בחדר האח הגדול, מחוצה לו היא שוב היתה מרעילת בארות סדרתית שהמרמור כירכם אותה עד כדי כיעור.

דורון מירן, עושה את זה אלגנט

אורטל לא היתה זאת שפילגה את הבית – התפלגות כזאת היתה מתרחשת בכל מקרה. זה שלב טבעי ובלתי נמנע ביחסי הכוחות בבית האח – כמו ביצית. זה יקרה ולא משנה על מה. זה תמיד חבל כשדמות מעניינת, מורכבת וחכמה כמו אורטל עוזבת, אבל וואקום אין, מה שאומר שמצד שני הרווחנו את טל – שנשארה רק עם דורון ועכשיו אין לה ברירה אלא להתחבר לשאר הבית. המחנה שלה כל כך קטן שאם זאת היתה הישרדות היו עושים עכשיו איחוד או מערבבים את השבטים.

לא שזה מפריע לדורון להמשיך ולהיקלע לקו האש פעם אחר פעם. קודם זה היה בין טל למיקי, אחר כך מול צחי, עכשיו מול לינור. לא ברור איך זה קורה דווקא לו, אדם שכל כך רוצה לרַצות ולהישאר בסדר עם כולם. עכשיו הוא עדיין עושה מאמץ אדירים להישאר חבל דק כלשהוא, אבל האמת היא שזה לא כוחות. הכוונות של דורון טובות אבל כל פעם מישהו אחר, מנוסח ממנו, צולב אותו בוויכוחים. הוא מנסה להחזיר אבל בסוף זה תמיד נגמר ב"לכי לכי" כזה או בעלבונות קהים אחרים, ובדורון שלוקח את זה ללב וחוזר כדי להתנצל. יכול להיות שהוא היה פורח בעונה אחרת, כרגע כשהוא לובש את החולצה שאומרת תנו לחיות לחיות (נזק תדמיתי שאפילו טל והיועצים של ביבי יתקשו לתקן), אני מרגישה שהוא מדבר בעיקר על עצמו.

מה שחשוב הוא שנשארנו עם מיקי, שהוא אולי הדמות הכי מעניינת בשטעטל. חכם מאוד, מתוסבך במידה, מספיק גמיש כדי לזפזפ בין שני הקטבים האלה – רגע אחד מודע לעצמו, ישר ובוגר, שנייה אחר כך מרושע כמעט, שקוע עד מעל לראש בשריטה האישית שלו, ולא פחות חשוב – קורע מצחוק. רגע אחד אתה מת עליו, שניה אחרי זה אתה נבוך מזה שלפני רגע היית שטיח לרגליו. אם הוא עוזב את בית האח שניה לפני ערב הגמר זאת תהיה פשיטת רגל, ואני משאירה פה את הכובע הזה כדי שיהיה לכם לאות קין על מה שקרה פה היום!

מי שללא ספק סובל מתסמונת "האגו מסתיר לי" מהנה הוא אליאב, שמתעקש שהוא הכוכב בפרשת הלשון החלקלקה ושהיא נועדה לשרוף אותו בבית, למרות שהשם שלו עלה בשידור המחזורי בקושי פעם אחת. אולי השמש זורחת אחרת בנווה אילן. אמנם טרמפים היום זה עניין מסוכן, אבל אליאב בכל זאת תפס טרמפ על עניין החלקת הלשון של קארין כדי להצליח סוף סוף להתרחק מדנית. זה לא עבד, כי דנית לא רוצה מדיניות חדשה. היא רוצה את אליאב ("ובדוחק בנוחיות חילצה ממני, והנה אנחנו שוווווב..").

דנית. עיוורת מאהבה ועיוורת בכלל

בסופו של דבר האשמה האמיתית בכל הסיפור – מחליקת הלשון המופקרת, קארין, היא זאת שנענשה מחמת זעמם של האלים האמיתיים והלכה הביתה לצלילי שירה האהוב של חנה סנש, "הליכה מנווה אילן אל ירכתי התודעה". את אלדד היא השאירה עצוב ומוכה, אבל זה יעבור לו. היא במילא לא היתה בשבילו ויותר מידי זמן הוא הזניח את גזרת ההתנצחויות בבית. לא היה לו זמן לריב כי קארין הפכה אותו לטבעונאי כדי שיעשה לה מיצים ובננות. אי אפשר להאשים אותו – לחיות על פירות זה קצת מעייף, אבל אלדדי, חומד, ממילא לא יפה לך פאפי. קארין אולי תחכה לך בחוץ אבל אנחנו חיכינו לך בפנים כל הזמן הזה, והגיע הזמן לחזור. וחוץ מזה, היא לא היתה אינטליגנטית בכ-לל.

ואגב, בנוגע לשאלה לשדר או לא לשדר, כי מחוץ לבית האח הגדול קורים דברים איומים ונוראים שאין שום חדש בנוגע אליהם, דעו שבארה"ב לא משדרים בכלל שום דבר על חטופים או על משא ומתן עם חוטפים או פרטים מהסוג הזה, כדי לא לייקר את המחיר ולהפוך את החטופים לקלף מיקוח יותר ממה שהם ממילא. ואגב, מי שחשב שהערוצים משדרים כלום מסביב לשעון כי הם נורא קשובים למצוקה האנושית, שיחשוב שוב. אין פה חמלה אנושית גדולה. הם קשובים בעיקר לרייטינג וגם העובדה שהאולפנים האלה זולים להפליא להפקה לא מזיקה.

והמלצה קטנה לסיום: לינור, תנוחי. דנית, תביאי עוד.

יאללה חפרתי.