אחרי כמה עונות נפל של הישרדות מגיעה העונה הנהדרת הזאת, שהיא באמת כל מה שג'ף פרובסט זקוק לו כדי להחזיר את האמינות למותג. הכל קורה נכון בעונה הזאת, הליהוק מעולה ומורכב מהמינון הנכון של שחקנים שמשחקים חזק, שחקנים שקטים וחכמים ובעיקר דמויות מעוררות אמוציות והערכה. העונה הזאת תיזכר בעיקר כעונה שבה הפורמט נגמל מהשטיקים, התנקה וחזר הביתה. לא עוד פיליפים וראסלים וקואוצ'ים למיניהם, לא עוד דמויות שנדמה שהשתרבבו לסדרה מריאליטי אחר, פרובוקטיבי ולעגני. השחקנית היחידה ששטה איכשהו על תקן המעצבנת עפה מהאי מהר מאוד, קצת אחרי שניסתה מתכון חדשני ונועז של אורז במדורה.
דוד שוטר. תשבע באמא ש'ך
ואם העונה הזאת מוצלחת, מועצת השבט של הפרק השישי היא הצ'רי און דה טופ אוף דה קייק. שתי בריתות חזקות, אחד-עשר איש שמתוכם יכולתי ללקט בקלות חמישה פייבוריטים לניצחון, ולשם שינוי – כמה התגעגעתי לתחושה הזאת! – אני ממש אהיה מרוצה אם הם ינצחו. ולכל היופי הזה נוחתת הלסת כל שלוש דקות בערך כשעוד אבן דומינו נופלת ולוקחת איתה את השאר, עד לסוף ה(יחסית) מפתיע.
זה התחיל בטוני, האיש שלא ינוח עד שכולנו נשבע בתג שלנו, שבצעד תמוה חושף את האליל שלו לפני ההצבעה במקום לדפוק את ברית היפים והחכמים אחריה. המוח והגוף עוברים ישר לפלאן בי, אבל אז גם אל ג'יי שולף אליל ומחזיר לטוני בכיסוי תחת משלו. בזמן שאל ג'יי וטוני עפים על עצמם ועל הברומאנס שלהם ג'ף מקריא את השמות. המהירות שבה הפנים שלהם נופלות כשמתברר שג'פרה עומדת לשאת על כתפיה את חטאי הברית שלה, ושהם הרגע חגגו על שני פסלוני חסינות חשובים בדרך לשום מקום, שווה רק למהירות בה מתברר ליפים והנבונים שתי דקות אחר כך, ששרה היא זאת שהולכת הביתה. כפיים.
אל ג'יי. אני רק שאלה
ג'ף פרובסט מקבל את כל האינפורמציה על ההתרחשויות בשבטים כחלק מההיערכות למועצת השבט, אבל יש דברים שקשה לצפות – שימוש אימפולסיבי בפסלון חסינות, למשל. ואפשר היה לראות על החיוך שלו כמה זה מענג כשמועצת שבט שברוב המכריע של המקרים היא מסכת מדוקלמת היטב של נאומים פוליטיקלי-קורקטיים שהוכנו מראש, הופכת לשרשרת אורגזמות דרמטית מול העיניים שלו. קצת כמו לצפות בחי בעונה ממש טובה של הישרדות 🙂
**
נדמה שגם הברירה הטבעית של הפורמט מצליחה לשתף פעולה ולהדיח את המתמודדים הפחות מעניינים – קליף, אלקסיס, שרה. אולי אני סאקרית של העריכה שפשוט ערכה אותם בצורה לא מעניינת, אבל איכשהו קשה לי להאמין שקליף או אלקסיס יכולים באמת לעורר עניין, עריכה או לא. אישית אני בעד קאס – לא יודעת למה, אבל ממש מקווה שהיא תגיע רחוק. אם היא שרדה את השואה של שבט המוחות המקורי, אני מאמינה שהיא תצליח למשוך הלאה. ההדחה של שרה היתה לצערי מהלך אימפולסיבי, קאס ושרה נפלו שתיהן במלכודת האגו, המלכודת הכי מסוכנת בהישרדות. שרה מינתה את עצמה לנשיאה וקאס הרגישה מכה משפילה בכנף ונתנה לה לנצח, במקום לתת לשרה להתנפח פרק אחד, לקבל יתרון מספרי לברית שלה ולהמשיך הלאה. אני עדיין מאוד אוהבת אותה ומקווה שהיא לא תשלם עליו בהמשך. ברכות נשלחות מפה גם לספנסר ואל ג'יי, כנראה שני השחקנים החכמים של העונה הזאת, ולוו, שמסתמן כתואם אוזי האסייתי ובטח הולך לעשות שמות בחסינות האישית. בברכת "כמה טוב שבאת הביתה" חמה, הלוואי והעונה הזאת רק תלך ותשתפר, ואימרו אמן.
Reality and Dreams 