בלילה הייתי חלק מחבורה שהלכה לבריכה בבאר טוביה. אני עזרתי לצחי להתלבש, הוא לבש שתי שכבות והורדתי לו אחת כדי שיראה יותר רזה. ירדנו למים ואני קפצתי ראש והגעתי עד לקרקעית, וכמו ברוב החלומות שלי הצלחתי לנשום מתחת למים. הייתי ממש בקרקעית והיה לי טוב שם ונכנסתי למן תרדמת של כמה זמן, לא הצלחתי להבין כמה. אחרי הזמן הזה פתאום הרגשתי שאני חייבת לעלות למעלה. לא היה חסר לי אוויר ולא הרגשתי שום לחץ, להיפך, הרגשתי שם טוב, אבל היתה לי תחושה חזקה שזאת אשליה, כמו שכרון מעמקים, וידעתי שאם אני לא אעלה עכשיו למעלה – אני אמות. התחלתי לעלות לפני המים. זה היה קשה, קשה מאוד. אבל ידעתי שאני חייבת. בקושי הצלחתי להתקדם, אבל בסוף הגעתי ולקחתי הרבה אוויר ושמחתי שבכל זאת אני לא מתה.
אחרי זה הגיעו כל מיני אנשים מזרחיים מתל אביב שהיה מותר להם להיכנס לבריכה, אבל בכל זאת אף אחד לא היה מרוצה מזה שהם באו וכולם הלכו.
Reality and Dreams 