עוד הפסד מצער של הפאנס, שהשיט לא מפסיק לפגוע בהם חזור ופגוע. חבל, כי תכלס הם הרבה יותר מעניינים מהפייבוריטס השנה, וכל התמעטות שלהם רק מגדילה את הסיכוי שהפיינליסטים יורכבו מהפייבוריטים השחוקים והמצ'עממים. אני לא חושבת שאני יכולה לעמוד בעוד פיתוח של קונספט ההשתנה של ברנדון, בסוף גם לו יגמרו הדברים להשתין עליהם ואני לא רוצה לחשוב אפילו לאן זה עלול להגיע.

ובתוך כך, אני שמחה ששאמאר נשאר. קודם כל כי הוא אחד מהכלים החשובים של שרי, שהיא כרגע מבחינתי הפייבוריטית לקחת. הבנה במשחק בלי הבנה באנשים היא יתרון מעוקר. שרי מסוגלת להסתכל על שאמאר כעל נכס ולא ליפול במקום שבו הוא מעצבן את כולם ולוחץ להם על נקודות. שאמאר הוא אכן האנגרי בלאק מן של העונה, אבל אני מחבבת אותו, כי הוא דמות מורכבת – שפוי במידה, מטורף במידה, כל הזמן משחק על הגבול הזה ולא משיגנע דמיקולו כמו פיליפ, שכל מה שיש לו להציע הוא מישהו לגחך עליו כשהוא אוכל את הראש על זה שהוא סוכן ביון. אפשר להבין מאיפה מגיעות המצוקות החברתיות שלו (הבנאדם הלום קרב, לא נעים), אבל הוא אינטיליגנט ועדיין אפשר לתקשר איתו ברמות מסוימות.

אם הפאנס ימשיכו להפסיד חסינויות, מה שאני מאוד מקווה שלא יקרה, הם יהיו בבעיה. שניים מהשחקנים החזקים שלהם נמצאים בברית שהם מנסים להכחיד, ממש כמו אסד שמשגר טילי סקאד אל הערים של האזרחים שלו עצמו. האיחוד אפילו לא קרוב והם כבר יצטרכו להחליט אם לוותר על שחקן חזק ולהגדיל את הסיכוי להפסיד באתגרים, או לוותר על עוד נקבה חלשה ולקוות לטוב. הלוואי ולא נגיע לזה, אבל אם כן – ג'וליה, תארזי לבד.
He Said She Said
"אני מרגיש כמו בפיקניק פרוידיאני" קוצ'ראן (או קוקרוץ', כמו שאני אוהבת לכנות אותו ברוח הזמן) שהוא אמנם לא פייבוריט אידיאלי אבל לפחות עושה פאן בטסטמוניות.