אפשר לסכם את השבוע הזה במשפט אחד – רון פייר הוא אחלה בנאדם. אחרי כל ההאס והפאס של העונה הזאת, הנה בא בנאדם שידע לתת כבוד ולהתייחס ברצינות לשש בובות הראווה שעמדו בחלון של "לה לה לנד 2". בנאדם שנתן מקום אמיתי לשאיפות שלהם לקריירה בארה"ב ואיבחן בחדות את היתרונות והחסרונות שלהם ובעיקר לא התנשא מעליהם (וכדי להיות הוגנת, היו גם עוד כמה שעמדו בפיתוי).
רון פייר. שם את הפייר ברון פייר
היה תענוג להקשיב לו עושה חישובים קרים אבל מחמם אותם תוך כדי שהוא מדבר אותם החוצה. הווידוי שלו לפיו גם הוא בסך הכל חולם להיות האבא הגאה של עוד להיט בתעשיית המוזיקה היה אמיתי ונוגע ללב. ממש כמו רון מפורסם אחר שעשה היסטוריה, ושנאבק ברגעים אלה על חייו, הוא לא עשה מהגדולה שלו עניין, רק קריירה.
היו כמה תגליות מרעישות במיני סדרה המונומנטלית "לה לה לנד – הסיפורים האמיתיים" שהנחה באמת בכישרון מרהיב סיימון בל, האיש הנכון עם המבטא הנכון. למשל העובדה שלסאמֶח יש תאומה שקוראים לה סאמָח (תוצאה של תקופת הצנע של השמות הפרטיים ברמלה, יש להניח), או שליאת בנאי שינתה את שם המשפחה שלה לבנאי כדי להצטרף למשפחת המלוכה של עולם הבידור הישראלי, מתוך הנחה שהשם באמת טוב יותר מהשמן.
מהצפייה למדתי גם שסופר סת"ם הוא just a writer, שיר לוי הוא song Levi, שהחתונה של מאיה בוסקילה ב"צומת מסמיה הידוע" היתה אחת מאבני הדרך בקריירה שלה. אין ספק שמדובר ברגעיו היפים ביותר של צומת מסמיה, מאז ששרי אריסון הכריזה על הקמת תחנת הכח החדשה שתזהם את האוויר באזור שתתחיל בתוך התושבים משהו חדש שאינו בהכרח שלום.
מכיוון שהשבוע הזה הורכב בעיקר מהפגישות עם רון פייר הפוסט הזה יתנקז בעיקר אל הציטוטים של השבוע. נתראה בגמר בו כל הששה יעלו לשיר, אחד מהם יצא ממנו מאושר, השאר, ממש כמו קובי פרץ לפניהם, אולי חשקו באל פאצ'ינו אבל יאלצו להסתפק בלוסי מדאלאס.
He Said She Said
אקסיומה: "סוכן לסוכן סוכן" – קובי פרץ לסוכנת שלו, שרית בירן
גיאוגרפיה: "בודהה זה דבר מאוד מסוכן. זה בא מהודו!" – ליאת בנאי
רול מודל: "אני אהיה העופרה חזה הערבי שיכבוש את העולם" – סאז
הקרבה: "אם תגיד לי ללכת ליפן כדי לבצע שם שיר באנגלית, אני אלך" – בוסקילה לרון פייר, עם ה"לנסוע לטבריה בלילה" החדש.
השראה: "בין צבעי שיער, איפור ומסירי שפם היא חלמה להיות מריה קארי החדשה" – סיימון בל על מאיה בוסקילה
Reality and Dreams 