Reality and Dreams

לוסיל בלרקמן והפלטה. כשהיינו צעירים

* בעניין לוסיל מה שמה – אין ספק שהיא מעצבנת, אבל רוב המתמודדים ב"דה וויס" הם לרוב בסך הכל ילדים לחוצים, עוד לא סיימו תיכון ואין להם מושג מהחיים שלהם, והם מגיעים בשלב הכי נפיץ וחסר ביטחון בחיים שלהם לסיטואציה שאין להם מושג איזה עוצמות היא הולכת להפיל עליהם. אז נכון שהם יכולים להיות מעצבנים לפעמים, אבל כשאתה מרכיב את הנבחרת שלך ממתבגרים בני 17 עם ברזלים על השיניים, שעד לפני דקה יכלו להשתרבב ל'בית הספר למוזיקה', אתה לא יכול לקחת מהם את זה, זה ההיי-טיים שלהם לעלות על העצבים. רוצה לומר שבמקרה הזה לפתח אנטי כלפי אישיות מתמודד ולהיכנס בו, זאת פריבילגיה שמנטור לא יכול להרשות לעצמו. אני לא אומרת שצריך להיות רכים כל הזמן, אבל הם חייבים לזכור שהם מגיבים מתוך החוסר ביטחון שלהם, לתפקד על תקן הורים.

* בדו קרב בין נועה ולוסיל משינה לקחו את השיר  – איך לא – לרוקנרול, ונועה שהיא בחורה ששרה קטן ומתוק, נגררה לשירה העוצמתית של לוסיל וחבל. העיבוד במקרה הזה לא היה הוגן, ולא ברור מה נועה ולוסיל עשו על אותה הבמה, ולמה נועה בכלל לא הגיעה לנבחרת של אביב?

* חוקי המרפי של דה וויס: כשכל המנטורים האחרים ממליצים על מישהו, המנטור יבחר את השני. היועצים לעולם לא יגידו משהו שמתעלה על המובן מאיליו או מצביע על החלטה חד משמעית במי לבחור, במקרה הטוב הם הד של המחשבות של המנטור, במקרה הגרוע הם רק מבלבלים אותו עוד יותר. במקרה הממש גרוע הם בונים על מהפך משוליית מנטור למנטור בעונות הבאות. אביב לא אוהב מתמודדים שעפים על עצמם, אלא אם כן זה קורה בגבולות פורט יוהנסבורג. מה שלא יהיה, לעולם לא מוותרים על מתמודדת שבוכה על הבמה.