הם חוזרים! שוב נתמכר על בסיס יומי לאווליואיישן, לאורי פסטר ולצאן מרעיתו, שינסו לעשות את זה בחו"ל. נצחק איתם, נשיר איתם, נדמע איתם ונלמד איתם אנגלית. אבל לפני שנתפנה לאירועי הפרקים עצמם, נקדיש את הטור הראשון להיכרות עם המתמודדים ועם ארגז הכלים שהם מביאים לסדרה.
שיר לוי – הבן של ישי לוי נמצא בתוכנית על תקן מסחטת הדמעות, הקלף המנצח שניתן לשלוף בכל רגע מת, המבוססת על מערכת היחסים המעורערת שלו עם האבא שלו. שיר הוא גם בחור יפה, יש לו קול שיקח אותו רחוק, והוא גם הבן-של, מה שהופך אותו לסוג של אביהו שבת רק יותר אסלי. מה שנראה כמו תחילתו של רומן נפלא בינו לבין שרית אביטן, לקח פרסה מהירה והפך לסוג של "חלף עם הרוח", כשההפקה שלחה ללוי נערה שהגיעה לפרקה, רכובה על סוס לבן, ולוי זנח את אביטן ודהר איתה אל השקיעה. או כמו שאביטן עצמה הגדירה את זה מאוחר יותר: מישהי באה עם סוס והוא עזב אותי לטובתה. שיר מזרחי, מישהו?
ליאת בנאי – בעלת דמיון מבהיל לסופי מ"האח הגדול 4", ליאת בנאי מגיעה על תקן האמא של כולם, ואכן כולם היו בניה, כפי שניווכח כבר מהפרקים הראשונים, בהם היא מייבבת מגעגועים לגדוד הילדים הצנוע שהשאירה מאחוריה בארץ. בשבוע הראשון ליאת עוד לא הצדיקה את הנישה האימהית או לחילופין גיבשה לעצמה נישה אחרת, ותכלס עוד לא הצדיקה ווקאלית את ליהוקה לסדרה, יש לקוות שזה יקרה בהמשך.
מאיה בוסקילה – בהינתן ההברזה המנומסת של מושיק עפיה, בוסקילה קודמה אוטומטית לראש שרשרת המזון הסלבריטאית של "לה לה לנד 2". קשה להאמין שבוסקילה תצליח לספק תוכן שונה מזה שסיפקה בזמנו ב"אח הגדול VIP", אבל לפחות פה כשהיא תשיר אף אחד לא יבוא אליה בטענות. בינתיים בוסקילה מספקת בעיקר שירותי טלנובלה מתקדמים – גם אם מעט מעושים – כשהיא מנסה לדובב את שיר לדבר על אבא שלו, או להיות נחמדה באופן מוגזם לשרית אביטן, האחות החורגת שלה לבית "רוברטו".
אלי זולטא – כנראה ההברקה הכי גדולה בתולדות התוכנית. לא הצלחתי להבין אם זולטא חי את הקלישאה או שהוא הוא הדבר האמיתי. בשלב מסוים הבנתי שזה לא משנה. זולטא הוא באמת משהו שאתה רוצה לקחת הביתה, לנטרל את השבב ולהתפלל שלא תראה מודעות עם התמונה שלו על העצים באזור מגורייך. שילוב כובש ומלא רגש בין אליס קופר ואמא תרזה, אבי ז'אנר ה"האבי ג'ואיש מטאל", שאמא שלו מביאה לו סנדוויצ'ים לשדה תעופה. אני רואה הרבה נחת מתקרבת.
שרית אביטן – אומרים שחלק חשוב בשירה טמון בהדהוד עם חללי הגוף. מהיכרות בת ארבעה פרקים עם אביטן אני רק יכולה לנחש שהיכולת הווקאלית הדי-מרשימה שלה היא תוצאה של הרבה מאוד חללים, מרווחים להפליא ומהדהדים לתפארת. בינתיים עוד לא הפגינה נוכחות או כישרון חברתי מיוחד למעט היכולת לעצבן את אורי פסטר. ואם היא נראית לכם סנובית או קרירה, זה רק בגלל שהיא הצליחה ליישם באופן מושלם את העקרון הבודהיסטי, להלן ריקון מוחלט של המוח ממחשבות.
סאמח זקוט (סאז) – הערבי. ממלא המקום של מושיק עפיה המבריזן החרדתי. אולי יצליח להפיח חיים בקלישאת הסכסוך הערבי – ישראלי המאיימת להשתלט על העונה, בהתחשב בכך שהוא אולי המתמודד הכי מודע, אינטיליגנטי ודובר האנגלית המוצלח ביותר מבין הלה לה לנדים הפעם. הדקות בהן המתמודדים צווחו את "התקווה" בסוף הפרק הרביעי, בשעה שסאמח נעץ מבט נוגה בחלון הרכב, היווה סיומת מפוארת א-לה החמישיה הקאמרית ובעיקר מעוררת תקווה (הא הא). אם סאמֶח לא יצליח לקדם את עצמו בעזרת התוכנית, תמיד יוכל לבנות על קריירה במוסד.
He said she said
"מעצבן אותי שאני מתלוננת כי אני לא כזאת" מאיה בוסקילה. איך אמר על זה רמי קליינשטיין? "אני מכיר אותך, מאדאם, לא מאתמול".
"יורד משהו לבן" – שרית אביטן מנסה לגייס את אוצר המילים שלה לתיאור תופעת הטבע הנדירה, שלג.
"גם זה בגלל שהוא מזל טלה" – זולטא מנסה לנחם את שיר לוי הנסער על היחסים שלו עם לוי האב באמצעות מדע האסטרולוגיה.
"אתה יושב פה, שזוף כמו יונת בר" – קובי פרץ משורר על מושיק עפיה.
"כל אחד דוחף לי פה כדורים, נהיה לי פה בית מרקחת" מושיק עפיה מנבא, לפני יותר משנה, את שערוריית "האח הגדול".
"יש לי יחצנית באמריקה בזמן שאין לי יחצנית בארץ" – זולטא מסכם את "לה לה לנד" במשפט אחד.
Reality and Dreams 